וואו.
פרק בכורה פשוט מעולה חיכה לנו ב"ארץ לאבקראפט".
הוא מתחיל לאט, כמו דרמה בקצב רדום למדי, עם הצגת הדמות הראשית, החייל אטיקוס "טיק" פרימן, שחוזר ממלחמת קוריאה.
הוא השאיר אחריו שם משהו לא פתור, אבל חוזר כדי לאתר את אביו הנעדר.
האבא יצא לחפש את השורשים האמיתיים של משפחתו, ומפציר באטיקוס להצטרף אליו.
יש רק בעיה אחת- מכתבו מעיד על כך שהשורשים נמצאים ב"ארץ לאבקראפט"- אזור השורץ מפלצות מבהילות והרבה מאוד אנשי חוק גזעניים.
וכאן המקום להדגיש את משמעות ה"לאבקראפט" בשם הסדרה- למעשה ה.פ. לאבקראפט היה סופר מדע בידיוני אמיתי, שכתב על מפלצות מבהילות וחייזרים ואלים קדמונים, השולטים באזור מסוים במדינת מסצ'וסטס. לאבקראפט, על פי כתביו, היה גזען רציני.
לכן, הפיכת ה"מורשת " שלו לסדרה שבמרכזה דמויות אפרו-אמריקאיות היא בבחינת צדק פואטי יוצא מן הכלל.
אטיקוס מגייס לעזרתו את דודו וחברת ילדות, ויחד הם יוצאים במכוניתם הנקראת "וודי" למסע ארוך ומסוכן.
המסע מסוכן, כי אנחנו בארצות הברית של שנות החמישים- והשחורים לא יכולים לאכול בכל מקום, פגיעה בהם במקומות שבהם יש הפרדה גזעית תתקבל בברכה, במיוחד אם נעשתה בידי אנשי החוק.
אבל השלישייה שלנו נקלעת למארב מתוכנן של שריף גזען ודי פסיכופט, שרק מחפש להרוג אפרו-אמריקאים.
הוא וכמה מסגניו עוצרים את טיק ופמלייתו ביער.
יש רק בעיה אחת- החשיכה ירדה.
ואם החשיכה ירדה- זה אומר שהגיע זמן המפלצות.
"שוגות" למשל, גוש שכולו עיניים. הוא שם והוא מפרק את השוטרים הגזענים. שוטר אחד ננשך, נותר בחיים, רק כדי להפוך לאחר מכן למפלצת, כפי שאדם שננשך בידי ערפד הופך לערפד.
טיק , חובב מדע בידיוני ויצירות לאבקראפט מילדות, עולה על הפטנט: המפלצות חוששות מאור. לכן הן אינן מתקיפות באור יום.
זה מאפשר לשלישייה לברוח, ואפילו להגיע אל העיירה הנידחת ארדהאם.
שם הם מגיעים לטירת ענק יפהפיה, ומתקבלים בסבר פנים יפות על ידי אדם לבן, ניגוד גמור ליחס הלבנים בפרק עד כה לאפרו אמריקאים.
יתרה מכך, האיש מכריז: "ציפינו לך, מר פרימן, וולקאם הום".
כאמור, לאחר הפתיחה הישנונית יחסית של הפרק ( לא כולל החלום של טיק באוטובוס ), והנחת הרקע לתקופה הגזענית החשוכה שבה הסדרה מתקיימת, המסע של טיק, הדוד ג'ורג' ולטי תופס את הצופה ולא מרפה.
והאימה פשוט מעולה. אם כי ברור, שהיא תרתיע צופים רבים, שלא ישמחו לעירוב הז'אנרים הלא שגרתי.
נסיים בטריילר להמשך העונה