יום שלישי , יולי 23 2019
Home / כללי / בואו נדבר על זה: "גברים בשחור: אינטרנשיונל"
גברים בשחור: אינטרנשיונל, 13 ביוני בקולנוע

בואו נדבר על זה: "גברים בשחור: אינטרנשיונל"

   "גברים בשחור: אינטרנשיונל" הוא מסוג הסרטים, שהצופה הסביר ישאל את עצמו: "בשביל מה היה צריך את הסרט הזה?"

 

כמובן- אזהרת קלקולונים וכו וכו.

 

נתחיל- אולפני סוני התעלמו מהתוצאה המאכזבת יחסית בקופות של "גברים בשחור 3" לפני כשש שנים, והחליטו שהגיע הזמן להתנעה מחדש של סדרת הסרטים.

 

למה? מישהו ביקש את זה? לא ברור.

 

מה שבטוח הוא ש"אינטרנשיונל" אינו מספק סיבה אמיתית להתנעה מחדש.

 

קודם כל- העובדה שויל סמית' וטומי לי ג'ונס אינם מופיעים בסרט הזה היא לא בהכרח סיבה לטובתו, וזה נכתב בלשון המעטה.

 

להיפך- "גברים בשחור" אינו בדיוק מותג-על כמו סרטי קומיקס של מארוול או די סי, שמאפשר לו לחיות גם בלי כוכבים ראשיים דומיננטיים שפרסמו אותו מלכתחילה.

 

שנית- העלילה דומה להחריד לעלילות כל הסרטים הקודמים.

 

אז נכון, הפעם לא נשארים בתחומי המשרד בניו יורק, אלא מדלגים ללונדון וגם לפריז.

 

ויש לנו שני בוסים במקום אחד- אמה תומפסון בניו יורק וליאם ניסן בלונדון.

 

וסוכנים חדשים לגמרי.

 

אבל, זהו? זה הכל? בשביל זה המצאנו מחדש את הסדרה? לא המצאנו פה כלום ושום דבר.

 

אה, ויש את העניין של סוכנת אישה, בגילומה של טסה תומפסון.

 

וואו, בטח חשבו לעצמם הבוסי של "סוני", לסרט יקראו "גברים בשחור" אבל נציג סוכנת אישה , כמה מהפכני. אפשר להכניס גם בדיחה, שהיא אומרת "למה קוראים לנו גברים בשחור?" והאולם ירעד מצחוק והקופות יכרעו מנטל המזומנים שנכניס.

 

באמת, כאילו, באמת מישהו חשב שליהוק סוכנת אישה הוא "גליק" גדול?

 

אין בכך שום דבר רע, ברור שלא, אבל זה לא מה שמצדיק עוד סרט בסדרה, שהסתדרנו מצוין גם בלעדיה.

 

"אינטרנשיונל" הוא פשוט עדות למה שפופ טארטס מכנה "אפקט מארוול".

 

סרטי מארוול בראו יקום קולנועי מוצלח, אז כל מתחריהם רוצים גם יקום שכזה.

 

יקום המפלצות קרס, עם הכישלון המביך של "המומיה" בכיכובו של טום קרוז.

 

יקום גודזילה וקונג מפרפר כרגע, בשל הביצועים הגרועים של "מלך המפלצות".

 

על די סי אין טעם להרחיב את הדיבור, אם כי הם תפסו כיוון מעניין עם "שאזאם" וכמובן "וונדר וומן".

 

ועכשיו מנסים בסוני להחיות כמה שיותר מותגים שנמצאים בידיהם, ו"גברים בשחור" הוא אחד המצליחים.

 

נו, שוין.

 

מבחינת פופ טארטס , האכזבה הגדולה ביותר מהסרט היא דווקא צמד כוכביו הראשיים.

 

כריס המסוורת' וטסה תומפסון לא משחזרים פה פרומיל מהכימיה המצוינת שהייתה ביניהם ב"תור: ראגנארוק".

 

בעיקר המסוורת' נראה רוב הסרט משועמם, והבדיחות שמושמות בפיו לא מצחיקות, אבל ממש לא מצחיקות.

 

לתומפסון עוד יש נוכחות דומיננטית יחסית, אבל גם היא לא תזכור את הסרט הזה לטובה , כשיבוא יום ותסכם את הקריירה הקולנועית שלה.

 

גונב את ההצגה קומאייל ננג'יאני המצוין, שמדובב את הדמות "פוני"/ "רגלי", שרק מדגישה עד כמה עבשות הבדיחות שבפי צמד הכוכבים האנושיים של הסרט.

 

אה, כן, והעלילה ממש אינה מצדיקה איזכור, כי כאמור יש פה גוף חייזרי שרוצה להשמיד את כדור הארץ, בדיוק כמו בכל אחד מהסרטים הקודמים.

 

פשוט מיותר, כתבנו כבר?

בדוק גם

בואו נדבר על זה: "הקבר בהרים" מאת מיכאל יורת והאנס רוזנפלדט

   קוראים לזה "הניצוץ".   סופרי מתח מעטים ברחבי העולם מחזיקים בניצוץ.   לא, הכוונה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.