יום ראשון , אוגוסט 1 2021
קו חצות, מאת לי צ'יילד

בואו נדבר על זה: “קו חצות” מאת לי צ’יילד

   בסוף, זו שאלה של גיוון ומקוריות.

 

כשיש לך ביד דמות חזקה כמו ג'ק ריצ'ר, הנווד התמידי שתמיד מצליח למצוא את עצמו במרכז צרה צרורה ולהציל מסכנים/אומללים/חפים מפשע מהסתבכות קשה, צריך לדאוג לנקודת מוצא מקורית.

 

כיצד הוא ימצא את הצרות.

 

כיצד יגלה, את מי יציל הפעם.

 

יש אוטובוסים, שחוצים את ארצות הברית, יש תחנות, יש עיירות קטנות וקטנטנות שנפגעות, יותר או פחות, מהמצב הכלכלי ומהקידמה .

 

אבל צריך את הגורם המניע, ה"מקגאפין", שיוציא את ריצ'ר ממצב הנווד ויביא אותו למצב החוקר הקשוח.

 

ולי צ'יילד הצליח הפעם למצוא מניע טוב.

 

מניע מסקרן.

 

מניע שגורם לקורא לתהות, מה קורה פה.

 

המניע הוא טבעת, שריצ'ר רואה בחנות משכון קטנה, שאליה הוא נכנס כדי להעביר את הזמן בין נסיעה באוטובוס אחד לאוטובוס אחר.

 

לא סתם טבעת, טבעת של בוגרת ווסט פוינט.

 

וריצ'ר, בוגר המכללה הצבאית הקשוחה בעצמו, יודע , שמי שעבד קשה כל כך כדי להשיג את הטבעת המיוחלת, לא ימשכן אותה אם לא ייקלע לצרות צרורות.

 

אז הוא לוקח עימו את הטבעת, וכשהוא מבין שבשל גודלה הקטן היא שייכת לאישה, הוא מסתקרן עוד יותר.

 

יש לו שנת סיום ווסט פוינט- 2005.

 

ויש לו ראשי תיבות חקוקים- SRS.

 

מכאן הוא אמור לאתר מחט בערימת שחת.

 

מי אמר שהמחט בחיים? מי אמר שהיא באמת בצרות? ואולי היא לא רוצה בכלל להימצא?

 

כל זה לא חשוב, לאיש שאין לו רכוש מלבד הבגדים שלגופו ומברשת השיניים בכיסו.

 

הוא צריך את הצידוק להמשיך ולנדוד, להמשיך ולעזור לאנשים.

 

והפעם מסתבר, שהטבעת מוליכה אותו לקן צרעות גדול במיוחד.

 

כדי למצוא את הבעלים של הטבעת ריצ'ר משתמש בכוח השכנוע שלו כדי לעבור מסוחר אחד לאחר, לאט לאט במעלה השרשרת, עד שהוא יוצא מויסקונסין לדקוטה הדרומית, ומשם אל ערבות וויומינג שכוחת האל, המדינה הקטנטנה עם האוכלוסיה המצומקת והמרחבים הבלתי נגמרים.

 

בדרך, כפי שקורה לו לפעמים, יותר אויבים בצד הדרך, ויאסוף בני ברית, יעלה על קו משלוחים של חומרים ממכרים מסוכנים במיוחד , וינסה לאתר את האישה שנקלעה לצרות כה צרורות, עד שנאלצה למשכן את הטבעת.

 

זה עניין של כבוד אצל ריצ'ר.

 

סולידריות.

 

אחים לנשק.

 

ובדיוק בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים לקרוא אותו.

 

הספר, כמו הקודמים לו, נקרא במהירות רבה, והפעם גם נדמה שהצעדים והקפיצות הלוגיות שמבצע ריצ'ר החוקר כאשר הוא מדלג מתגלית אחת לאחרת נרקחו במיומנות גבוהה במיוחד, קפיצות לוגיות שאינן מסתמכות רק על הסתברות והיגיון בריא, אלא על קריאה נכונה של הראיות הגלויות בשטח.

 

ואם נדמה לכם, שלא הבנתם כלום מעלילת הספר מקריאת הביקורת הזאת, זה לא במקרה.

 

כמו בכל ספר של ריצ'ר, כדאי להגיע לקריאה נקי ככל האפשר.

 

רק לדעת, שפופ טארטס לא התאכזב הפעם, ונהנה מאוד מאוד מהקריאה.

יש לבדוק גם

בואו נדבר על זה: “עיני נחש: ג’י איי ג’ו ההתחלה”

כשמגיעים לסרט בינוני בלי ציפיות גבוהות מדי, אפשר ליהנות.   וזו בדיוק התחושה ב”עיני נחש”, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.