אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה- חזרה של "המתים המהלכים" מפגרה היא כבר לא אירוע גרנדיוזי ביקום הטלוויזיוני הנוכחי.
הסדרה איבדה מיליוני צופים, אבל את פופ טארטס היא לא איבדה.
ובכל זאת, ההתרגשות הפעם הייתה במינון נמוך , בוודאי בהשוואה לעונות קודמות.
סליחה, לפתיחת המחצית השנייה של עונות קודמות.
ועדיין- פופ טארטס חוזר וטוען, שמדובר באחת הסדרות הטובות ביותר כיום בטלוויזיה האמריקנית.
בוודאי בהשוואה למה שמשדרות רשתות הברודקאסט.
הטראומה של הגעת הגירסה הטלוויזיונית של ניגן פגעה קשות ב"המתים המהלכים", וגרמה לעזיבת מרבית הצופים בעונות 7 ו- 8, ועכשיו ניגן שוב חופשי!
מה הוא יעשה?
בוודאי לא שיערתם לעצמכם שהוא יחזור עם הזנב בין הרגליים לאלכסנדריה, נכון?
אבל ניגן של היום הוא לא ניגן שלפני שבע שנים פלוס. הוא בקושי מצליח לגבור על כמה מהלכים מרקיבים, מאבד את כל הציוד שארז לעצמו, וכל פנטסיה שהייתה לו לגבי מה שימצא ב"מחסה" של המושיעים התנפצה כמעט ברגע הראשון שהגיע לשם.
ניגן שלנו מבין שהעולם התקדם, והוא לא היה שם כדי להתקדם איתו.
השאלה היא האם הוא השתנה לטובה בשנות הכלא? האם ג'ודית' באמת חברה טובה שלו, וכעת הוא מוכן להודות בטעויותיו?
כי לפני ה"מוות" של ריק, הוא אמר לו שהכל מחכה לשובו. ניגן באמת האמין בכך.
מצד שני, האב גבריאל חווה אדם שבור.
והנה אנחנו רואים את הרפתקאות ניגן בעולם החופשי, ולומדים שהוא קצת שבור, קצת עדיין בעל תושייה- מול הכלבים בעיקר – וקצת תוהה לאן לעזאזל הוא יילך מכאן.
האם הוא יחזור באמת לאלכסנדריה? ומה הוא יעשה שם? ומה תעשה מישון כשתגלה את דבר בריחתו, וחזרתו – אם וכאשר?
אבל, עם כל הכבוד לניגן, הסיפור הגדול של הפרק הוא כמובן המפגש הראשון בין אלפא, מנהיגת הלוחשים, לגיבורינו.
במקרה הזה אולדן- ידעתם שקוראים לו אולדן? – ולוק מ"חיות הפלא".
הסצינה שבה אולדן ולוק רואים את המהלך קרב אליהם, ואז נעצר, היא מופת של בימוי ומתח. סצינה מקפיאת דם, שבה אולדן ולוק בוודאי תוהים, האם מהלכים פיתחו פתאום מוח שטני? כשהם שומעים את אלפא מדברת, הם בוודאי מבינים שמישהו פה חומד לצון.
או יותר נכון- למישהו יש כוונות הרג.
דריל מצליח לחזור עם החבורה להילטופ יחד עם גופתו של ג'יזס, וזוכה להערכת התושבים. הם מביאים איתם גם את לידיה, הצעירה המפוחדת למראה שנשבתה מבין הלוחשים המתקיפים.
אנחנו מאמינים לה שהיא כזאת מפוחדת ולא יודעת כלום? ברור שלא. כלומר, הנרי כנראה יאמין לה.
אבל זה בדיוק מה שדריל רצה, כשתיכנן את שלבי החקירה.
המוות של ג'יזס מקשיח את ארון, אבל לא מקשיח את מישון, שנראה כי לראשונה מצליחה ליצור קשר טוב יותר עם אנשי הילטופ.
זה לא מונע ממנה ומארון לצאת לדרך חזרה לאלכסנדריה עם מסקנה ברורה: כל מושבה צריכה להיות מרוכזת בעצמה.
ויוג'ין בחר לעצמו זמן רע מאוד להתוודות בפני רוזיטה על אהבתו אליה. למרבה הצער הוא גם שומע, שהיא לא בעניין בכלל, ואפילו בהריון. לא ממנו כמובן.
התחלה נאה למחצית השנייה של העונה התשיעית, ומעניין יהיה ללמוד עד כמה חמור איום הלוחשים, עכשיו כשההפתעה שבהופעתם מאחורינו ומאחורי גיבורינו.
בואו נציץ לפרק הבא
