יום שבת , ינואר 19 2019
Home / טכנולוגי / מכפילים את התוכן, או: כמה הערות נטולות ספוילרים על מראה שחורה:בנדרסנאץ
מראה שחורה: באנדרסנאץ', באדיבות נטפליקס

מכפילים את התוכן, או: כמה הערות נטולות ספוילרים על מראה שחורה:בנדרסנאץ

מכפילים את התוכן, או: כמה הערות נטולות ספוילרים על מראה שחורה:בנדרסנאץ'

מאת: עמרי מרכוס

יש משהו מרתק בניסוי האחרון של "נטפליקס". בניגוד לנסיונות אחרים, ב"מראה שחורה: בנדרסנאץ' יש
הבנה שהתהליך עצמו הוא גיבור נוסף ביצירה. הרגעים בהם סטפן הגיבור מסרב לעשות את מה
שהצופה הורה או העובדה שסטפן מודע להסתעפויות הזמן והמרחב שהיצירה מחוללת. היצירה מתיחסת
לעשייה עצמה כחלק מהנראטיב, והופך את בנדרסנאץ' לחוויה אומנותית "רצינית" ולא סתם גימיק
לילדים, כמו שנטפליקס עצמם עשו בניסיונות קודמים תוך שימוש בדמות של החתול במגפיים מסרטי
שרק.

השאלה היא האם יש לזה עתיד כקטגוריה מרכזית לספר סיפורים בטלוויזיה? האם זה כלכלי והאם
בכלל הקהל רוצה את זה?

ברמה הכי בסיסית בצריכת תוכן יש הבחנה ברורה בין חוויות ה-FORWARD LEAN של האינטרנט לזו
הקלאסית של ה-BACK LAY של הטלויזיה.

למרות אינספור נסיונות – הקונספט בו הקהל בוחר את
המשך העלילה לא הצליח מעולם לתפוס את מרכז הבמה – לא בספרות, לא ברדיו ולא בטלויזיה.

לכאורה מתן השליטה אמורה להיות פסגת השאיפות של הצופה, זו פרסונליזציה על סטרואידים – לכל
אחד הסיפור שלו. אבל איכשהו הקהל תמיד ביקש את הסיפור של כולם. ואולי זה בגלל שזו האופציה
שדורשת הכי פחות מאמץ – טלוויזיה יקרה, תני לנו להיות עציץ, מבקש/דורש הקהל, וספרי לנו את
הסיפור הכי טוב שיש לך.

זה לא שהדבר לא קיים לחלוטין, ספרי "בחר את ההרפתקאה שלך" זכו לפופולאריות מסוימת, ברדיו
ביקשו מהקהל לבחור את סוף התסכית על גבי גלויות בדואר ובשנות השמונים בטלויזיה אפשר לבחור
סוף למערכון ב"רואים 6/6 "על ידי טלפון לטלמסר.
עולם משחקי המחשב מלא בסיפורים עם הסתעפויות
סיפוריות שונות, ואלו לעיתים משפיעות לא רק על הסיפור של הדמות אלא על העולם שלו כולו, וויצ'ר הוא
דוגמא בולטת, ובקרוב אגב גם סדרה בנטפליקס.

מה שעשו יוצרי "מראה שחורה", בחוכמה רבה, היה לייצר יצירת מטא-אינטראקציה שמתייחסת לתהליך
עצמו ובכך מעוררת מחשבות על חווית הצפיה עצמה.

● מקסום היצירה – בעולם מוצף בתוכן שדורש משאבים עצומים על שיווק ויחסי ציבור – הצילום והיצירה של
דרמה טלוויזיונית הם לרוב חלק פחות משמעותי מהשיווק ויחסי הציבור הנדרשים כיום על מנת שתבלוט
– בכלכלת תשומת הלב האכזרית – השוק כל כך תחרותי שלא פעם תקציב השיווק אף עובר בהרבה את
עלויות ההפקה. לכן תוכן שאפשר לקדם אותו פעם אחת ולנצל אותו הרבה פעמים הוא החלום הרטוב
מבחינת הפלטפורמות. "נטפליקס" אמנם טוענים שההפקה עצמה עלתה כפול והיא גם לקחה כפול זמן
מפרק רגיל אבל יש להניח שלא מעט הוא בגלל החדשנות וחוסר הניסיון הקיים בתחום. וחוץ מזה,
בחישוב זריז, מבחינת זמן מצולם – צולם תוכן השווה ליותר משלושה פרקים. אם הקהל ירגיש שהוא
קיבל יותר ממוצר אחד ויצפה באותו התוכן מספר פעמים, זה כבר יהיה משתלם.

● איסטר אגס – בטלויזיה אינטראקטיבית היוצרים יכולים לפנק את המעריצים בהרבה יותר איסטר אגס,
אותן רמיזות וקריצות שדורשות צפיה חוזרת ביצירה, ובכך מגבירים את השיח על היצירה ברשתות
החברתיות ובכך מגבירים את הנוכחות והבולטות שלה.

● פיראטיות – האינטראקטיביות מקשה מאוד על צרכן פיראטי להוריד את היצירה כי היא דורשת גם הורדת
פלטפורמה שמאפשרת ניווט. אם הטלויזיה האינטראקטיבית תהיה דומיננטית יש להניח שימצא פתרון,
אך לעת עתה- הצפיה היא רק בפלטפורמות לגיטימיות.

● רמת הריכוז מהצופה – מבחינה אמנותית מעניינת האבולוציה של התוכן במסך הקטן. בתחילת ימי
הטלויזיה התכנים נועדו לצפיה חד פעמית עם כל המדינה אחר כך הגיעו מכשירי הוידאו ונפתחה
קטגוריית הצפיה בזמנך החופשי, תוכניות שנועדו לצפיה אגבית ותוכניות שנועדו לצפיה רציפה. כל
קטגוריה משפיעה על התוכן, על הקצב ועל הנושאים. הקטגוריה חדשה והמורכבת של תוכן שמנהל
דיאלוג אינטנסיבי עם הצופה תדרוש רמת ריכוז נדירה מול המסך. זה דיאלוג על שליטה שבו ההתנהלות
מול הגיבור היא מורכבת. הוא לפעמים מסרב לפקודות. המוצר חורג מהיחסי צופה-שחקן. שאלה מעניינת
נוספת בהקשר זה היא רמת הקליטה של צופה במצב זה למסרים שיווקיים. האם הצורך להתרכז בעלילה
ברמת הבחירות הקטנות תגרום לו להיות קשוב יותר לפרסום או להיפך. האם יש מקום בכלל בעולם של
תוכן אינטנסיבי כל כך לפרסום שאיננו חלק מהתוכן עצמו?

● אין טיימקוד: כמו שכניסת הקינדל בילגנה את מספור הדפים כך סרט אינטראקטיבי לא מאפשר לדעת
איפה אתה בעולם. אפשר לסיים לצפות ביצירה תוך ארבעים דקות (הגרסה הכי קצרה) ולמעלה
משעתיים (גרסה הכי ארוכה שחישבתי). הצופה גם מתקשה לרוץ קדימה ואחורה באפליקציה. בעולם
שיש סטנדרט יו-טיובי שמאפשר גלישה בכל חלקי הסרט עם חלונית הצצה קטנה- מדובר בדבר
משמעותי.

● והשורה החשובה והכי מענינת – המרדף היום הוא אחרי השגת DATA איכותי ככל הניתן מכמויות
גדולות ככל הניתן. מנגנוני בחירה של הצופים מסייעים לנטפליקס להכיר אותם ואת קבלת ההחלטות
שלהם טוב יותר. אם להדגים ברמה הכי בסיסית חברת "קלוגס" יודעת עכשיו כמה אנשים מעדיפים את
פרוסטיס. ברמה מורכבת יותר גופים פוליטיים יכולים להבין איזה כפתורים רגשיים אפקטיביים יותר על
הקהל ברמת דיוק גבוהה מקבוצות המיקוד כיום.

עמרי מרכוס מנהל את Screenz Originals מבית Screenz Media

בדוק גם

וידאו: עכשיו בנטפליקס – עונה 2 של "המעניש"

מוכנים? נא לא להפריע לפופ טארטס בסוף השבוע הזה, הוא מבצע בינג' המעניש. אם לשפוט …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.