יום שלישי , יוני 18 2019
Home / טלויזיה / בואו נדבר על זה: "מראה שחורה: באנדרסנאץ'"
מראה שחורה: באנדרסנאץ', באדיבות נטפליקס

בואו נדבר על זה: "מראה שחורה: באנדרסנאץ'"

   אוי, כמה פופ טארטס רצה ש"באנדרסנאץ'" יהיה יצירה כיפית ומעולה.

 

ממש רצה.

 

התאווה בכל מאודו.

 

אבל, מה לעשות, לפעמים החלוץ שהולך לפני המחנה הוא לא בדיוק השחקן הכי מבריק שבנמצא.

 

"באנדרסנאץ'" נופל קורבן ליומרה להיות הסרט האינטראקטיבי הראשון של נטפליקס.

 

כשבשירות הסטרימינג מרגישים את הלחץ גובר מצד המתחרים הקיימים, ובעורפם נושבים "דיסני פלוס" ו"וורנר מדיה", וכשיוצרי "מראה שחורה" מנסים כל הזמן לנחש, מה יהיה הדבר הגדול הבא, וזוכרים את הביקורות הפושרות על שתי העונות הקודמות בנטפליקס, מקבלים מוצר לא אפוי כמו "באנדרסנאץ'".

 

זה מתחיל ממש אחלה, עם דמות מסקרנת של צעיר בגיל העשרה, סטפן (ולא "סטיבן" !) , שכל חייו סובבים סביב משחקי מחשב בשנת 1984.

 

הוא חולם לתכנת משחק מחשב על פי ספר הפנטסיה "באנדרסנאץ'" מאת הסופר המוערך והשנוי במחלוקת ג'רום פ דייויס.

 

סטפן זוכה להגשים את חלומו, כשהוא מקבל צ'אנס מחברת משחקים בריטית, שמהמרת עליו ומאפשרת לו להתחיל לעבוד על המשחק המיוחל.

 

המטרה? להגיע למדפים בזמן לחג המולד, עוד בימים שהמחשב הביתי היה IBM ותואמיו, וכמובן "קומודור", והמשחקים הגיעו בקסטות.

 

לסטפן יש נפש מיוחדת, בעיות קשות בביטחון עצמי, וטינה כבושה כלפי אביו, שלטענת סטפן היה הגורם למות אימו, כשהוא היה ילד בן חמש.

 

כל אלה מתערבבים יחד לנפש מיוסרת במיוחד, שכעת גם צריכה לנפק משחק וידאו מצליח.

 

כבר בשלב מוקדם מאוד בסרט, הצופה מתבקש לבחור את ארוחת הבוקר של סטפן, הבחירה היא בין שני מותגי דגני בוקר.

 

כעבור דקות ספורות צריך לבחור, לאיזו מוסיקה הוא יאזין באוטובוס, בווקמן כמובן.

 

ומכאן והלאה העסק מידרדר.

 

כי חלק מהבחירות מוליכות את סטפן והעלילה אל מעין מסדרון חסום, ואז אפשר לבחור רק באפשרות אחת: "לחזור אחורה".

 

ויש גם מן מודעות לא ברורה של סטפן למצבו, שמתבטאת במילים שהוא פולט בשלב מוקדם בסרט, "אני אעשה זאת שוב".

 

ואחר כך יש עוד ועוד נפתולי עלילה, והבחירות מתחילות להציק , ובעיקר ההמתנה המייסרת של כמה שניות, שנכפית על סטפן והצופה עד שהקובץ הנכון של המשך העלילה נבחר.

 

התוצאה היא ניסיון לייצר משל פילוסופי על חופש הבחירה שנתון בידינו.

 

הניסיון הזה מתרסק והופך למשל דה לא שמאטע, עם ניחוחות מטריקסיים די עלובים.

 

אם תצליחו להגיע לסוף ואל כתוביות הסיום תחכה לכם מטלה מעייפת נוספת: לחזור אחורה בכמה נקודות שונות בעלילה כדי לשנות את בחירתכם.

 

זה מעייף כמו שזה נשמע, ופופ טארטס לא הצליח לשרוד את ה"בונוס" הזה עד הסוף.

 

גם בלעדיו, הצפייה ב"באנדרסנאץ'" מייגעת, ועל אף השחקנים הטובים, ההומור השחור והעושר הוויזואלי לפרקים- התוצאה מאכזבת מאוד.

 

חבל.

 

פשוט חבל.

בדוק גם

בואו נדבר על זה: ג'ט פרק 1

   קוראים לה דייזי, החברים קוראים לה "ג'ט" , והיא גנבת מדופלמת.   גנבת כל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.