אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
טום הארדי שחקן מצוין.
טום הארדי הוא שחקן, שעבורו הולכים לקולנוע.
החל ב"התחלה" INCEPTION המדהים של כריסטופר נולן, המשך ב"עלייתו של האביר האפל", ועוד ועוד ועוד.
אפילו "טאבו", הסדרה שיצר והוא מככב בה, שהיא בלתי קומוניקטיבית בעליל, שווה צפייה בזכותו.
על כן ציפה פופ טארטס, שאם הארדי לוקח על עצמו את גילום התפקיד הכפול של אדי ברוק, שהופך לנבל/גיבור "ונום", יהיה בכך משום בשורה בנוגע למסר שיהיה בסרט הזה.
טוב, אולי "מסר" היא מילה גדולה מדי, אבל זה יהיה סרט ברמה אחרת מסרטי קומיקס שגרתיים, אולי אף יתעלה ליצירות האחרונות של היקום הקולנועי של מארוול.
אבל, מה לעשות, "ונום" הוא סרט קומיקס רגיל לגמרי.
בנלי, נדוש, קצת מצחיק,עם אפקטים מצוינים, ועלילה שמעט סובלת מ"בטן".
לא מעבר.
הארדי עושה את העבודה, אפילו היטב, האחרים סביבו גם בסדר, אבל איך נאמר- ריגוש לא היה כאן.
אפשר גם לנסח זאת כך- זה סרט לחובבי הז'אנר.
ולא מעבר לכך.
אדי ברוק הוא עיתונאי שמתגורר בסן פרנסיסקו עם ארוסתו.
הוא נדבק בטפיל חייזרי בשם "ונום" שמשתלט על גופו ונשמתו והופך אותו למפלץ ענק עם כוח על אנושי ובעיקר גמישות רבה ותיאבון ליצורים בשריים, רצוי בני אדם.
עד שאדי הופך ל"ונום", אנחנו מקבלים עלילה שמתקדמת בקצב איטי מדי, על העיתונאי החוקר הנלחם באילי הון רשעים ומנסה לחשוף את מזימותיהם הנכלוליות.
חשיפה אחת יותר מדי גורמת לאדי לאבד את עולמו- קרי את תוכנית התחקירים שלו ואת הארוסה.
וכשהוא בתחתית החבית, מגיע אליו ונום, בנסיבות שלא נפרט לגביהן כדי לא ליצור קלקולונים.
מהרגע שברוק "נדבק" בונום, הקצב של הסרט עולה, כך גם מינון האקשן, והוא הופך לבידור טוב מאוד.
כאמור, הסוד הוא בתפקיד הכפול- של אדי בן האנוש שמנסה לחנך את הטפיל החייזרי מתי מותר לאכול אנשים, וכיצד אפשר להימנע מיצירת יותר מדי נזק.
בדרך הם כמובן מסכלים עוד מזימה תורנית לחרב את העולם, או להשתלט עליו, או מה שלא יהיה, ואז מגיע הקליימקס, שבו מעורבים שלל יצורים, אנשים רעים ואפילו הארוסה לשעבר של אדי.
הכל בא על מקומו בשלום, יש אפילו סצינת אחרי הכותרות, כמקובל בז'אנר.
שוב, הכל בסדר, המרכיבים נרקחו יחדיו לסרט מבדר, אבל הוא לא מייצר מעבר לזה.
וחבל.
אגב, "ונום" החל את דרכו כנבל ביקום של ספיידרמן במארוול. כבר פגשנו אותו ב"ספיידרמן 3" המושמץ יתר על המידה.
בגירסאות קומיקס מאוחרות יותר הפך ונום לנבל-גיבור שמסייע בהצלת המצב בניו יורק, ואף חבר בצוות נבלים שגויסו בידי נורמן אוסבורן לטפל באיומים מאיומים שונים.
כאן, בגירסה הקולנועית הנוכחית, התסריטאים אינם מתאמצים יותר מדי להסביר לנו מדוע ונום הוא טוב, והאחרים רעים.
מדוע החליט פתאום להישאר בסביבה, ואפילו לציית לכללי המוסר של אדי ברוק.
אבל, נו, זו כנראה דרישה מוגזמת מדי.
גם הדיווחים על כך שהסרט נועד במקור לתפקד כסרט אימה בסגנון "לוגאן" היו מוגזמים- הסרט מותר לצפיית ילדים מגיל 13, מה שכמובן מעקר ממנו כל אפשרות לאלימות ודם מעבר למקובל והבסיסי ביותר.
על פי כל ההערכות והדיווחים, "ונום" שובר שיאים בקופות בעוד המילים האלה נכתבות, כך שההמשכון בוודאי יוכרז בקרוב.
יהיה נחמד , אם טום הארדי, או מישהו בסביבתו, ישקיעו יותר בהידוק התסריט הבא והסרט הבא, כדי שההנאה תהיה שלמה באמת.
ועכשיו- בחינם- מוסף מיוחד- מה לעזאזל קורה עם הדמויות של מארוול שאינן בידי מארוול?
ובכן, אי שם בשנות התשעים של המאה ה-20 נקלעה חברת הקומיקס מארוול לסכנת פשיטת רגל.
התוצאה- מכירה של מותגיה המצליחים ביותר למרבה במחיר.
ספיידרמן וכל עולמו נמכרו לחברת סוני.
האקס-מן נמכרו לחברת פוקס.
כמה שנים מאוחר יותר, וב-2007 מחליטים במארוול שהם יטפלו מעתה בסרטי הקולנוע שלהם באמצעות אולפן עצמאי, ומשרטטים תוכנית-על לשורה של סרטים שמחוברים בקשרים עלילתיים ביניהם, מה שמכונה "היקום הקולנועי של מארוול".
הסרט הראשון בסדרה, ב-2008 הוא "איירון מן" שזוכה להצלחה אדירה והשאר היסטוריה.
בשל מכירת הזכויות על "אקס מן" ודמויות ספיידרמן לגופים חיצוניים, הם לא נכללים בתחילה ביקום הקולנועי של אולפני מארוול.
אחרי שסוני נכשלים עם הגירסה המחודשת שלהם לספיידרמן, הם מושיטים יד לפיוס למארוול, ומשתפים אותם ברווחי ספיידרמן, וכך נולדת הגירסה המוצלחת בגילומו של טום הולנד, שאף צורף ל"הנוקמים".
"אקס מן" עדיין שייכים לפוקס, שתירכש בקרוב על ידי דיסני ולכן אולי בעוד כמה שנים יזכו להצטרף ליקום הקולנועי של מארוול.
כחלק מההסכם של סוני עם מארוול, חופשיים בסוני לפתח סרטים, שאינם נכללים ביקום הקולנועי, על דמויות מ"קטלוג ספיידרמן"- כך נוצר הסרט ונום.
זה על קצה המזלג.
להסבר מעמיק יותר תצטרכו לקבוע עם פופ טארטס לקפה.
