יום שני , אוקטובר 22 2018
Home / כללי / בואו נדבר על זה: "משחקי היעלמות" מאת רוג'ר הובס
משחקי היעלמות , רוג'ר הובס

בואו נדבר על זה: "משחקי היעלמות" מאת רוג'ר הובס

"משחקי היעלמות" מחזיר אותנו לעולמם של גנבי ושודדי העילית, האנשים שהופכים למיליונרים אחרי כל ג'וב, אבל הריגוש והסכנה בדמם ולכן הם מחפשים עבודה אחרי עבודה.

 

ספק גדול אם הם חיים במציאות, כמו שהם מתוארים בספרי המתח, אבל הרעיון של גנב שתפקידו בצוות הוא "גוסטמן" הוא אחלה רעיון.

 

גוסטמן הוא רב אמן בנוכלות- אדם ללא שם, ללא פנים, ללא בית. תפקידו הוא להעלים כל אחד וכל דבר. אם יש לכם סחורה גנובה "חמה" ושכרתם את הגוסטמן, הוא ימצא את הדרך להבריח את הסחורה החוצה מהמדינה .

 

אם סיימתם זה עתה מעשה שוד מתוחכם וכוחות הביטחון עליכם, הוא ימצא את הדרך להבריח אתכם את הגבול עם דרכון וזהות חדשים.

 

בין ג'וב אחד למשנהו, הוא יכול להרשות לעצמו לנוח במלון מפואר ולהמר בקזינו כאוות נפשו.

 

כאמור, כסף אינו הבעיה, בוודאי לא עבור מישהו שגם יודע כיצד לזייף זהויות ולזייף כרטיסי אשראי על ימין ועל שמאל.

 

הגוסטמן בעלילת "משחקי היעלמות" נכנס לתמונה בערך אחרי ארבעים עמודים.

 

הבעיה היא שארבעים העמודים האלה די מתישים.

 

הם לכאורה אמורים לתאר לנו מעשה שוד מתוחכם שמבצעים פיראטים בלב ים, סחורה נחשקת בדמות אבן ספיר כחולה, ו"מוח" שעומד מאחורי השוד בשם הבדוי אנג'לה.

 

אלא שהתיאור הארוך מדי של דרך הפקת אבן הספיר הכחולה, הברחתה, והכניסה לכל פרט ופרט בצוות הפיראטים השודדים- כאשר במהרה מתברר שהפרטים האלה לא באמת חשובים לעלילה- נותנים לקורא תחושה של לאות, וכשזה קורה על פתיחת הספר זה ממש מטריד. ומבעס.

 

למרבה המזל, הגוסטמן נכנס כאמור בסופו של דבר לפעולה, ומיד העלילה עוברת לסיפור בגוף ראשון והקצב גובר.

 

הגוסטמן הוא החניך לשעבר של אנג'לה, היא לימדה אותו כל מה שהוא יודע.

 

ועכשיו הוא צריך לסייע לה, ומהר.

 

אבן הספיר הכחולה נגנבה, שכיריה במעשה השוד המתוחכם חוסלו כולם, והיא צריכה לגלות מי כועס עליה ודורש את האבנים , ומי סבור שבידיה סחורה חמה אף יותר, שהושגה באותו מעשה שוד.

 

כל עוד נשמר המתח בנוגע לאותה "סחורה", הקצב של העלילה משביע רצון.

 

אלא שמעט לפני אמצע הספר נפתרת החידה לגבי הסחורה הנחשקת- ואיך נאמר, הלסת לא נשמטת.

 

בתיאוריה זו כנראה סחורה מתוחכמת ומעניינת מאוד, ומעניין יהיה לגלות אם הדבר הזה קיים גם בחיים האמיתיים.

 

אבל כמניע עלילתי, כ"מקגאפין" כמו שקרא לכך היצ'קוק, זה פשוט לא ממש עובד.

 

פופ טארטס בכוונה נזהר מלחשוף את מהות הסחורה הנחשקת, למקרה שבכל זאת תחליטו לקחת את הספר לידיים.

 

"משחקי היעלמות" אינו ספר גרוע, כלל וכלל לא.

 

אבל הוא מעט מתיש, מאבד גובה יותר מדי פעמים, ובסיום העלילה, במרדפים הלכאורה עוצרי נשימה ברחובות הונג קונג, הקורא כבר ממש מאבד את הידיים ואת הרגליים ורק מייחל לכך שזה יסתיים.

 

בינוני- מינוס.

 

חבל

בדוק גם

בואו נדבר על זה: ונום VENOM

   טום הארדי שחקן מצוין.   טום הארדי הוא שחקן, שעבורו הולכים לקולנוע.   החל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.