יום חמישי , יוני 27 2019
Home / כללי / בואו נדבר על זה: "בובת סמרטוטים"
בובת סמרטוטים, מאת דניאל קול

בואו נדבר על זה: "בובת סמרטוטים"

   "בובת סמרטוטים", כדרכם של מותחנים מסוגו, קם ונופל על הגיבור הראשי.

 

נכון, עלילת המתח חשובה, הרצח ומידת הזוועתיות שבו חשובה מאוד, דמויות המשנה מספקות אווירה, וכמובן המיקום שבו הכל מתרחש ודרך הסיפור.

 

אבל הגיבור הראשי הוא חזות הכל, ואם לא נרגיש הזדהות עימו, או לפחות עניין אמיתי במעשיו, לא ניהנה מהספר ולא נזכור אותו אחרי הקריאה.

 

לא במקרה הפך "בובת סמרטוטים" ללהיט בינלאומי וזכה לעיבוד מהיר מהיר למסך, שיפציע בקרוב- הגיבור שלו הוא דמות עסיסית, שבוודאי רבים מבכירי שחקני בריטניה ירצו לגלם.

 

כמו קורמורן סטרייק של רוברט "ג'יי קיי ראולינג" גלבריית, כמו ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד, ויליאם וולף פוקס הוא אדם שאנחנו רוצים להכיר.

 

להכיר מרחוק בלבד, כמשקיפים, לא חס וחלילה פנים אל פנים.

 

בתחכום רב נפתח הספר בדמות של מושבעת במשפט רצח, והקורא משער שהיא כנראה הגיבורה.

 

אלא שמתברר שהמושבעת היא רק עדה להתמוטטות הפומבית של הגיבור האמיתי- בלש המשטרה המכונה וולף , שלא מוכן להשלים עם פסק דין המושבעים ומנסה לחסל במו ידיו את הנאשם ברצח.

 

ארבע שנים חלפו, וולף, הפך מנבל לגיבור אחרי שהנאשם שזוכה רצח שוב, והוא שוב במשטרה, בעיקר כי זה טוב ליחסי הציבור.

 

כשהקורא כבר מבין שוולף הוא העניין, מגיעה גם תעלומת הרצח הביזארית ומבהירה היטב- יש פה מישהו ששם את וולף על הכוונת.

 

גם אם נדמה לפעמים שהסופר דניאל קול, שזהו ספרו הראשון, הגזים בתיאטרליות של הרצח הראשון ואלה שיבואו אחריו, העלילה בנויה בצורה כה מרתקת, עד שהקורא באמת מתקשה להניח לספר.

 

וולף לא רק מחפש מי רצח את "בובת הסמרטוטים", שם הקוד לגופה הראשונה יוצאת הדופן, אלא גם מיהו אותו רוצח שמאיים לרצוח שוב , ושוב, עד שיהרוג את וולף.

 

העובדה שמדובר בספר ראשון של קול ניכרת, כאמור, בהגזמה שבעבודה הרבה שמשקיע הרוצח בעיצוב מעשה ידיו, אבל גם בדרך המגושמת משהו שבה מושג פתרון התעלומה.

 

אחרי חקירה מאומצת וארוכה, שמתקדמת עקב בצד אגודל, ולעיתים נדמה כי היא רצופת מכשולים רבים יותר מאשר כיווני התקדמות, מפציע לפתע הפתרון במוח הבלש, והקורא נותר מעט מבולבל.

 

למרות הפגם הזה, שניתן לייחס אותו לעובדה שמדובר ברומן ביכורים, הסיום של הספר מסעיר ממש, וניתן לדמיין כבר את העיבוד הטלוויזיוני שלו.

 

ולצד וולף מאופינות היטב שלל דמויות השוטרים, שמקיפים אותו בתחנת המשטרה ודורכים על ביצים בסביבתו, תוך הצטיינות יתרה באשר לדמות הבלשית בקסטר ודמות הבלש החפוף לה, אדמונדס.

 

גם דמות גרושתו של וולף, עיתונאית הטלוויזיה אנדריאה, זוכה לטיפול עומק שמעניק לה נפח.

 

אבל, כאמור, וולף, הוא הדבר האמיתי, והוא פשוט מרתק בפגיעות שלו, בחוסר היציבות, בתחושת האשם וחוסר האונים וכמובן בחריפות המחשבה והציניות הבריטית שמקיפות אותו.

 

אם יותר לפופ טארטס להוסיף עוד טרוניה קלה, אבל באמת בשוליים שבשוליים, הגיע הזמן שדמויות הבלשים הפגיעות והפגועות יפסיקו להיות כה מושכות בעיני עמיתותיהם. זה מעט לא אמין.

 

אבל זה באמת בשוליים.

 

הספר באמת כיפי, ודניאל קול מוזמן לכתוב עוד ועוד, פופ טארטס יקרא בשקיקה.

בדוק גם

בואו נדבר על זה: "גברים בשחור: אינטרנשיונל"

   "גברים בשחור: אינטרנשיונל" הוא מסוג הסרטים, שהצופה הסביר ישאל את עצמו: "בשביל מה היה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.