אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
להגיד שהתגעגענו ללארי דייויד?
התגעגענו קשות.
לכתוב שנואשנו כבר מהרעיון של עוד עונה של "תרגיע"?
נואשנו לחלוטין.
אבל אז, כמו קרן שמש ביום סגריר, הגיעה ההודעה שלארי מצא רעיונות לעונה מלאה חדשה.
ושכל החבורה כמובן שמחה לחזור לצילומים, ושהצילומים מתחילים ושאוטוטו זה באוויר, והנה- פתאום אפשר לראות את "תרגיע" במקביל בשלוש פלטפורמות בישראל, והופ- הפרק הראשון כבר כאן.
לכתוב שחששנו מכך שלארי איבד את המגע, ושנתאכזב? ממש לא חששנו. פופ טארטס מעולם לא היה רגוע לגבי פרק חדש בסדרה ותיקה כפי שהיה רגוע כשהתיישב לצפות בפתיחת העונה התשיעית של "תרגיע".
כי לארי דייויד הוא לא רק כותב מוכשר , גאון, ומאבחן אכזר של החולשות האנושיות . לארי דייויד הוא מצב, לארי דייויד הוא הפנטזיה הגדולה של רבים מאיתנו: להיות עשירים כקורח, לא לעשות כלום כל היום, לא להזדקק לאף אחד כי יש הממממון כסף בבנק, להסתובב ברחוב ולהגיד לכולם מה אתה בדיוק חושב עליהם, על הבגדים שלהם, על הסלנג שלהם, על הכככלללללל.
מי לא היה רוצה בית ענק שכזה? מי לא היה רוצה את האפשרות לומר בפנים לאשתו הבלתי נסבלת של החבר הכי טוב שלו, שהיא פאקינג בלתי נסבלת ולא מבינה כלום.
מי לא היה רוצה לדבר בגסות על כל נושא תקין פוליטית שקיים.
ובינינו, מי לא היה רוצה דייר משנה כמו ליאון המטורלל אך קורע מצחוק?
לארי חזר, והשכנים של פופ טארטס מן הסתם נלחצו מכמות געיות הצחוק שעלו מדירתו במהלך הצפייה בפרק.
מסצינת הפתיחה, שבה הוא מכריע בינו לבין עצמו שלא להחזיק דלת פתוחה לאישה כי היא כנראה לסבית ובטח לא רוצה שגבר יחזיק עבורה את הדלת, וגם כי היא הייתה רחוקה מדי, ולהחזיק עבורה את הדלת משמעותה בזבוז של כמה שניות יקרות בסדר היום הלא קיים שלו.
המשך ברעיון המטורלל אך מבריק לכתוב מחזמר בשם "פתווה- המחזמר", להתעצבן מהעוזרת הלא-יוצלחת שלך, להיתקל שוב ושוב בלסבית מהדלת בפתיחה, להרוס לה את הנישואים שעוד לא החלו, לזלזל בעצב של ריצ'רד לואיס על מות חיית המחמד שלו, וכמובן לשלם את המחיר על "פתווה- המחזמר".
באמצע קפצו לביקורים קצרים שריל, טד דנסון, ריצ'רד לואיס כמובן, סוזי ובעלה ג'ף- שכמו תמיד מקבלים את זמן המסך הארוך ביותר לצד לארי, כי הם היחידים שסובלים אותו על בסיס קבוע, כמעט יומיומי.
לשבת מול הטלוויזיה, ולצחוק צחוק פרוע ומשחרר, ולבכות על מר גורלנו, על כך שאיננו עשירים כקורח ולא יכולים לומר לעולם כולו "פאק יו" ולעשות מה שבא לנו.
אההההההה לארי, איזה כיף שחזרת!!
