יום שלישי , יולי 23 2019
Home / כללי / כולנו צריכים להיות פמיניסטים
כולנו צריכים להיות פמיניסטים, מאת צ'ימנדה נגוזי אדיצ'יה

כולנו צריכים להיות פמיניסטים

כולנו צריכים להיות פמיניסטים מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

רואה אור בעברית וזמין כספר דיגיטלי בחינם!

 

ב-2013 נשאה הסופרת הניגרית עטורת הפרסים צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה הרצאת טד שכותרתה כולנו צריכים להיות פמיניסטים.

מאז צברה ההרצאה יותר מ-3.5 מיליון צפיות, משרד החינוך השוודי חילק את תמלולה לתלמידות ותלמידי כיתה י"א

והזמרת ביונסה סימפלה קטע ממנו בשיר שלה.

 

דבריה של אדיצ'ה בהרצאה רואים אור לראשונה בעברית בתרגומה של קטיה בנוביץ', בהוצאת מחברות לספרות.

 

כולנו צריכים להיות פמיניסטים זמין כספר דיגיטלי בחינם, כך לבקשתה של אדיצ'ה, אנחנו מנסים להביא את הדברים לכמה שיותר קוראים.

 

מצ"ב קובץ PDF של ההרצאה כולה (כ-4000 מילה) אני מזמין אותך לקרוא (להפיץ) וכמובן לכתוב על ההרצאה.

 

קישור ל(רכישת) הורדת הספר חינם באתר עברית

https://www.e-vrit.co.il/%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95_%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-details.aspx

 

צ'ימנדה נגוזי אדיצ'יה

 

נולדה ב-15.9.1977 באנוגו, ניגריה, חמישית מתוך ששה ילדים, אביה היה הפרופסור ראשון לסטטיסטיקה בניגריה (באוניברסיטה של נסוקה) ואחר-כך היה סגן דיקן האוניברסיטה. אימה הייתה האישה הפרופסור האישה הראשונה לסטטיסטיקה בניגריה.

ספריה תוגרמו ליותר מ-30 שפות, ב-2010 הופיעה ברשימת 20 הסופרים הטובים ביותר מתחת לגיל 40 של ה"ניו יורקר". והיא זכתה באורנג' (המקבילה הנשית לפרס הבוקר).

 

במשך שנה וחצי למדה צימאמאנדה רפואה ורוקחות באוניברסיטה של ניגריה, אך מהר מאוד גלתה שזה לא בשבילה. בגיל 19 היא עברה לארה"ב, קבלה מלגה ללימודי תקשורת באוניברסיטה בפילדלפייה. היא השלימה תואר בתקשורת ומדעי המדינה, את התואר היא סיימה ב-2001 ולאחר מכן למדה כתיבה יוצרת באוניברסיטת ג'ון הופקינס בבולטימור.  

בשנה האחרונה שלה ללימודי מדעי המדינה (2001) היא החלה לכתוב את הרומן הראשון שלה היביסקוס סגול (2003) שהיה מבין חמשת המועמדים לפרס האורנג' וזכה לתהילה עולמית.

 

צימאמאנדה מנפצת סטראוטיפים, היא מתנגדת לציפייה המוקדמת של הקוראים המערביים מהסופרים והספרים האפריקאים שיהיו אקזוטיים ויעסקו בעוני חיי פרא ואיידס. הקוראים במערב ניגשים לספרות אפריקאית עם דעה קדומה. מרצה שלה בארה"ב אמר לה שספרה הראשון היה לא אמין מעיניו כי הוא היה מוכר לו מידי. ז"א הוא לא ציפה שספר על אפריקה יעסוק במעמד בינוני ובגיבורים שיש להם מכוניות ולא מתו מרעב. היא מתעקשת להראות אפריקה שאינה מחנה פליטים אחד גדול, היא רוצה לספר סיפורים נוספים לסיפור הסבל והתלות המוכר. "שוכחים שאפריקה היא מקום שיש בו גם מעמדות גבוהים, משום מה אותנטיות היא מילה נרדפת לעוני שדורש רחמים. אפריקה היא לא רק המקום שהמערב חושב עליו כדי לכבס ולתרגל את תחושת המוסריות שלו. הגישה הזו של המערב מטרידה אותי"

היא יוצא נגד כל האומנים, כמו מדונה שמאמצת תינוק אפריקאי, שבאים להציל את אפריקה. צריך לעשות הרבה יותר מאשר לאמץ תינוק או לצלם ילדים עם זבובים בעינים. הגישה הזו משטיחה את אפריקה. לא כל אפריקה מתה מרעב, וחשוב מאוד להיות מעורב בחלקים שונים של אפריקה.

היא מבקרת את הסיקור של ה-cnn "הם לא נותנים לאפריקאים לדבר. אותם שמים ברקע לאווירה, תמיד יש איזה אדם לבן, מומחה לאפריקה, שמבדר במקום האפריקאים עצמם. מה היה קורה אם אני [אדם שחור] היתי הקול הדובר של ארה"ב או אנגליה, זה בחיים לא היה קורה". בספר דמות אפריקאית שחורה כותבת על המלחמה במקום הבריטי הלבן שהובא כיד לכתוב, כמו שצימאמאנדה חושבת, אפריקאים צריכים לכתובת את ההיסטוריה של עצמם.


 

הרומן השני שלה חצי שמש צהובה (2006) שזיכה אותה באורנג' – מתרחש בניגריה לפניה ובזמן מלחמת ביאפרה. צימאמאנדה היא מהאזור שהיה ביאפראן, והיא עוקבת אחרי טרגדית המלחמה שגבתה כמיליון חללים בהם שני הסבים שלה (שם הספר לקוח מהציור במרכז דגל ביאפראן). ניגריה עדיין מתמודדת עם המלחמה הזו, 40 שנה אחרי שהיא הסתיימה. התזה העיקרית בספר היא שהמלחמה בין ביאפרה לניגריה אמנם לא ירדה מסדר היום אך איננה נושא לדיון ציבורי, ורוב הגורמים שהובילו למלחמה לא באו על פטרונם עד היום.

 

כרוך סביב צווארך (2009): שנים-עשר סיפורים חדים ורבי-עוצמה, רוויים ביופי ובכיסופים, המישירים מבט נוקב אל הקשרים הנרקמים בין גברים ונשים, הורים וילדים, ניגריה והמערב, על רקע חיים נטולי עוגן של גיבורים הנקרעים בין הציפיות מהם לבין חלומותיהם שלהם.

 

אמריקנה, הרומן רביעי שלה: סיפור עוצמתי אמיץ על זהות, גזענות ואהבה. רומן אמיץ, מרתק, מלא הומור שחור ועדינות, המתפרש על פני שלוש יבשות וסיפורי חיים רבים בעולם הגלובליזציה של ימינו: איפֵמֵלוּ ואוֹבּינזֶה, תלמידי תיכון בלאגוס, מתאהבים. בניגריה שלהם שולטת דיקטטורה צבאית, ומי שיכול בורח ממנה. איפמלו – יפה ובוטחת בעצמה – נוסעת ללמוד באמריקה. היא חווה מפלות וניצחונות, מוצאת ומאבדת מערכות יחסים וקשרי ידידות, ולאורך כל אותה תקופה רובץ עליה עולו של משהו שמעולם לא חשבה עליו במולדתה: גזע.

אובינזה – בנה השקט ורחב הלב של מרצה באוניברסיטה – קיווה להצטרף אליה, אך אמריקה שלאחר אסון התאומים מסרבת להעניק לו אשרת כניסה, והוא שוקע בחיים מסוכנים כשוהה לא חוקי בלונדון. בחלוף השנים הוא איש עשיר בניגריה הדמוקרטית זה מקרוב, ואילו איפמלו נוחלת הצלחה ככותבת בלוג פוקח עיניים על גזע באמריקה. אבל כשאיפמלו מחליטה לשוב הביתה, יהיה עליהם להתמודד עם ההחלטות הקשות ביותר של חייהם.

"יצירה מפוארת! סיפור אהבה אפי רחב יריעה, המשרטט מאבק מכמיר לב לשייכות בתוך עולם משוסע."    אופרה מגזין

"סאגה עוצמתית בלתי נשכחת על החלום האמריקני, כוחה של אהבה ראשונה ומשמעויותיו הגחמניות של צבע העור."    בוסטון גלוב


 

ראיון על הזכייה באורנג'

http://www.guardian.co.uk/books/2007/jun/08/orangeprizeforfiction2007.orangeprizeforfiction

 

האתר של צימאמאנדה:

http://www.l3.ulg.ac.be/adichie/cnabio.html

בדוק גם

בואו נדבר על זה: אגם הזאבים מאת ג'ון ורדון

   כל ספר חדש בסדרת ספרי הבלש דייב גרני הוא חגיגה.   מאז "חשוב על …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.