אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
הנה הגענו לספר ה-20 בסדרת ספרי ג'ק ריצ'ר.
ואם אפשר, אז שלא ייגמר לעולם.
אחרי תחושה קלה של עייפות החומר בספר הקודם, ריצ'ר חוזר בסערה.
ניכר שהסופר לי צ'יילד השקיע במיוחד בפתיחת הספר, בעלילה ובשכבות המסתורין השונות שעוטפות אותה.
ההתפתחויות בעלילה וחשיפת התוכנית של "הרעים" נמשכות ממש עד לעמודים האחרונים.
וכיאה לג'ק ריצ'ר, הנווד שנהנה לחרוש את ארצות הברית ומדינותיה בלי מטרה כלשהי ובלי רכוש פיזי מלבד הבגדים שלגופו, נקודת הפתיחה מבריקה.
ריצ'ר נוסע ברכבת, מסתכל במפה על התחנות ומחליט לרדת בעיירה שכוחת האל "מנוחה לאמא". פשוט כי השם מוצא חן בעיניו.
למה קוראים לעיירה "מנוחה לאמא"? אף אחד מהמעטים שהוא פוגש בדרכו לא יודע להסביר לו.
אבל מתוקף היותו ג'ק ריצ'ר, הוא מוצא עצמו נקלע לצרות כמעט למן הרגע הראשון.
תושבי העיירה חשדניים ומתחילים במעקב כמעט מיידי אחרי תנועותיו של ריצ'ר.
ואישה בשם צ'אנג שהוא פוגש עם רדתו מהרכבת מספרת לו שהיא סוכנת אפ בי איי לשעבר שהגיעה לעיירה כדי לתגבר את הבלש הפרטי שמשמש כיום כשותפה, אדם שבינתיים נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
חוש הצדק של ריצ'ר, והעלמה הנאווה שהוא פוגש, לא מאפשרים לו להתעלם מבעיותיה.
והשניים יוצאים למסע מסוכן שייקח אותם הרחק אל מחוץ למנוחה לאמא, וגם בחזרה אל העיירה לקרב הסופי, מסע שרובו יתנהל באפלה פשוט משום שהם מתקשים מאוד להשיג את התשובות לשאלה מה בדיוק קורה במנוחה לאמא, ולמה כל כך חשוב לתושביה לצופף שורות ולשמור על שתיקה.
העלילה מתקדמת במהירות ובתנופה גדולות, ריצ'ר מוכיח שוב את החוש השישי שלו לצרות ולהסקת מסקנות חכמות על בסיס מידע מועט, והשכבות שנקלפות לאט לאט ממעטה המסתורין מגבירות את הדריכות אצל הקורא, ומונעות ממנו להניח את הספר מהיד.
"תכריח אותי"- יופי של חגיגת עשרים שנה ועשרים ספרים לג'ק ריצ'ר.
