יום ראשון , פברואר 5 2023
המטרה מקדשת מאת יריב ענבר

בואו נדבר על זה: המטרה מקדשת מאת יריב ענבר

   נתחיל בסופר.

 

זה אינו הספר הראשון בשנה האחרונה שנכתב בידי בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שבוחר לעצמו שם עט בשל מגבלות הצנזורה.

 

לצד כל בכיר לשעבר שמפטפט עצמו לדעת בראיונות לתקשורת, יש לפחות שניים שעסקו בנושאים סודיים ודרמטיים הרבה יותר, ושאם יחשקו בקריירה ציבורית, או שמא בקריירה שנייה כסופר, ייאלצו להסתתר תחת שם בדוי. מעלליהם המדויקים לא יתפרסמו, בוודאי לא בימי חייהם.

 

במקרה שלפנינו מדובר ביריב ענבר שם בדוי. על פי העלילה שרקח בספר הביכורים שלו, "המטרה מקדשת", הוא עסק בקריירה שלו בהפעלת סוכנים.

 

לא משנה היכן, באיזו יחידה, אבל יש לו היכרות אינטימית עם הנושא לפי הפירוט המעניין בספר.

 

יש לו גם דעת לא כל כך אוהדת לגבי ראשי המערכת הפוליטית שלנו.

 

ראש הממשלה בספרו, דוד רז הבידיוני, הוא איש עסקים שהגיע מהמגזר הפרטי – הספר ירד לדפוס לפני בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב- שמרבה להתייעץ עם יועץ פוליטי אמריקני באשר לצעדים הקשורים לביטחון המדינה .

 

שר הביטחון, גדי, היה ראש הממשלה לפני שרז נכנס למערכת הפוליטית, וחותר תדירות תחתיו, בניסיון להציג את הראש החדש כחסר ניסיון מדיני וביטחוני, ובמטרה לשוב ללשכה המהודרת במשרד רה"מ.

 

ויש גם רמטכ"ל שמתואר כ"קפריזי וקריזיונר", וראש מוסד שלוטש עיניו למערכת הפוליטית כנראה, וראש שב"כ די חיוור וראש אמ"ן שלא ממש יודע מה קורה אצלו באגף.

 

בקיצור- המספר/ מחבר לא משתגע מי יודע כמה על הקברניטים.

 

לעומת זאת, ניכרת האהדה הרבה שלו לדרגי השטח.

 

גיבור הספר הוא אורי ורד, מפקד יחידת הסוכנים של אמ"ן, שמוצא עצמו בצרה ביטחונית חמורה, בעקבות איום לחשוף את הסוכן הכי חשוב שגייסה יחידתו אי פעם- הסוכן המכונה "טבסקו", או אבו מוחמד. 

 

אורי צריך לטפל לא רק בנושא הזה, אלא גם בצרות מבית- הוא נשא לאישה את אלמנת חברו הטוב שנהרג בקרב, ועכשיו הם מתרחקים זה מזו. 

 

והוא גם במתח לקראת דיון השיבוצים הבא, בתקווה לקבל את הקידום המיוחל.

 

הדמות של אורי מתוארת לפרטי פרטים כבר בתחילת העלילה, והוא אכן מוצג כגיבור שהקורא רוצה להכיר ולהעריך.

 

שאר גיבורי המשנה, הפקוד שלו "מוסא", בכירת השב"כ ואהובתו לשעבר של אורי "דגנית" והסוכן טבסקו בעצמו- זוכים לטיפול מעמיק פחות ולעיתים אף רשלני, אבל גם הם מתוארים באור מחמיא הרבה יותר מאשר ראשי המערכת.

 

העלילה נקראת בקצב מהיר, הספר אינו עב כרס וזו נקודה לטובתו- אין בו כמעט עלילות משנה תמוהות והזויות, שמוצאות דרכן פעמים רבות לדפי מותחנים בז'אנר רק כדי לעבות אותם.

 

אם כבר, ייתכן שהיה מקום לעבות מעט יותר את הספר בחלקו האחרון- כשזהות המדליף של "טבסקו" נחשפת, העלילה מסתיימת די בפתאומיות, מבלי שקיבלנו סגירת מעגל טובה ומשכנעת לגבי הצרות של אורי בבית וביחידה.

 

לצד השם הבדוי של המחבר בולטת גם העובדה שמדינת האויב שבה גויס הסוכן טבסקו אינה מוצגת בשם אמיתי, אלא כ"אכדיה", ועיר הבירה שלה היא "אכד".

 

מזכיר את טוניס – טוניסיה אבל רק מזכיר.

 

יש לאכדים פרויקט סודי וחשוב שישראל רוצה לדעת עליו הכל- פרויקט סהרה – אך המחבר אינו משתף אותנו בפרטי הפרויקט הזה מלבד שמו.

 

הדעת נותנת שכנראה מדובר במשהו מקביל לפרויקט הגרעין של איראן, אבל בזכות השם הבדוי של מדינת האויב והשם הבדוי של המחבר, הדימיון ממריא אל על- האם באמת פרשה כזו המתוארת ב"המטרה מקדשת" התרחשה אי פעם בחיים האמיתיים של מדינת ישראל?

 

יש לבדוק גם

נגעתי בהיסטוריה

מיכה חריש בן ה-87 לא עוצר ומלא סיפורים על תחנות חייו האישיות, הפוליטיות והעיסקיות. הוא …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.