יום שלישי , יוני 2 2020
Home / טלויזיה / להתראות אדולף
להתראות אדולף, צילום דרור עינב

להתראות אדולף

"להתראות אדולף"

 

סרט חדש מבית היוצר של מחלקת התעודה בערוץ הראשון

סרטו של רגב קונטס

 

ישודר ביום שלישי 22.11.2016 בשעה 21:00, ברצועת הסיפור האמיתי, בערוץ הראשון וב-HD

 

 

רגב קונטס ממובילי המחאה החברתית של 2011, נכד לניצולי שואה, מתייאש מהמצב הכלכלי וכדי לשרוד יוצא עם זוגתו לברלין. שם החיים יותר נוחים, רבים מחבריהם למחאה כבר נמצאים שם, בברלין רווית רגשות האשמה.סרט עצוב מצחיק וסאטירי על משמעות השואה וקשיי החיים בישראל 2016.

 

רגב קונטס גדל על השואה. סביו וסבתותיו שרדו את מחנות ההשמדה וסיפורים מצמררי שיער על שואה ותקומה מילאו את ילדותו. גם בבית וגם בבית הספר הוא ינק את האתוס, שכנגד עוולות מתקוממים ולא נכנעים.  אולי בשל כך הגיב כל כך בקיצוניות, כשבגיל 35 הוא ובת זוגו שיר נוסצקי סולקו מדירתם השכורה, שנמכרה, כמו דירות רבות באותה תקופה, למתעשרים חדשים. במקום לחפש דירה שכורה נוספת במחיר של ארמון הוא הצטרף לכמה צעירים אחרים שפגש בפייסבוק ביניהם דפני ליף ויחד ארגנו את המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011.  המחאה הסתיימה כעבור 3 חודשים כשעיקר השפעתה תודעתית והישגיה הממשיים דלים. רגב ושיר, אחרי 5 שנים של מאבקים מיוזעים ברחובות בצד עבודת יום, החליטו לפרוש, רגע לפני גיל 40,  כדי לבנות בית ולהקים משפחה. אלא שבישראל 2016 זוהי משימה קשה. מחירי הדיור ויוקר המחיה רק האמירו בעשרות אחוזים במהלך השנים, והם חוששים שלא יוכלו לעמוד כלכלית במשימה. לחלק מחבריהם יש משפחות תומכות אמידות, אך זהו לא המצב אצלם  ורגב אף נאלץ לסייע לאביו פושט הרגל. בלב כבד הם מחליטים לעזוב את ישראל ולהגר.

 

אחרי חיפושים רבים, נבחר יעד ההגירה – ברלין, כיוון שזהו המקום היחידי בעולם המערבי ששמח לקבלם ושהתנאים שם מאפשרים רווחה. המכשול הכבד ביותר שצריך להתגבר עליו הוא קרול קונטס אביו של רגב, לו הם זקוקים בשביל הדרכון האירופי-סלובקי שלו אך הוא, כדור שני לניצולי שואה לא מאמין שליהודים יש מה לחפש מחוץ לישראל והוא לא מתכנן לסייע לו ולהיפך – הוא מנסה לשכנע אותו בקדחתנות שבאירופה, ובמיוחד בגרמניה שואה נוספת תהיא רק עניין של זמן. רגב כבר עומד להיכנע, אלא שאז בעל הבית שלהם מחליט להעלות את שכר הדירה החודשי 1,000 ש"ח. זהו אינו אירוע חריג בתקופה. רגב מחליט להורות לאביו (שהוא גם סוכן הביטוח שלו) לפתוח את תכנית הפנסיה שלו, החיסכון היחידי שנותר לו.  אביו של רגב מצר על ההחלטה העגומה, אך אין באפשרותו לעזור לבנו כלכלית או מקצועית. הוא שובר עבורו את תכנית הפנסיה אך רגש האשמה מוביל אותו להסכים לעזור לבנו להשיג דרכון אירופי. שיר ורגב ממהרים לטוס לברלין לסיור מקדים, כדי למצוא דירה ועבודה. לשמחתם מתברר שרבים מבין חבריהם למחאה כבר נמצאים שם, והם מעידים שהמערכת הכלכלית מתונה והוגנת ועד כמה קל לישראלים להתקבל בברלין רווית רגשות האשמה. הם נרשמים לשכירת דירה בבניין מגורים ההולך ונבנה ופונים לחזור לארץ כדי להסדיר באופן מהיר את כל העניינים הדרושים להגירה.

 

 

 

 

 

 

זה היה נראה רק עניין של זמן ובירוקרטיה עד שההגירה תתבצע בפועל. אך משום מה, משהו מעכב מבעדם. המשהו הזה הוא השואה. או יותר נכון בני משפחתו של רגב שנספו בשואה. כדי לקבל דרכון סלובקי-אירופי, שגרירות סלובקיה מחייבת את רגב להוכיח שלא רק אביו היה אזרח סלובקיה, אלא גם אביו וסביו. רגב שוקע במסמכים המשפחתיים, ו"פוגש" את כל קרובי משפחתו ששרדו את השואה ושנרצחו בה ולומד על סיפוריהם המזוויעים. במהלך החיפוש הוא מגלה עד כמה ספוגים חייו בקרינת השואה, ועד כמה עוותה ראייתו, מעשיו, סביבתו, והאוויר שהוא נושם על ידי הרדיואקטיביות השואתית, העוברת מדור לדור. בנסיעתו השניה לברלין, במטרה לחתום על חוזה לשכירת הדירה החדשה בבניין המיועד לישראלים המוקם שם, הוא כבר לא כל כך בטוח שהוא בכלל יכול להגר. גם בגרמניה אפשר לראות שואה בכל רגע נתון לפחות בערוץ טלוויזיה אחד וכשהוא נפגש עם גרמנים מקומיים הם ממהרים לדבר על השואה הוא מבין פתאום מדוע הוא חש בבית בגרמניה – המדינה היחידה פרט לישראל בה אפשר להגיע בשיחה עם זרים מוחלטים מאפס  לאושוויץ תוך פחות מדקה. כשהוא הולך לראות בית ספר יהודי עבור ילדיו העתידיים הוא תוהה מי מגן על הילדים היהודים כאן. והם נראים לו חשופים לטרף. בית הכנסת הגדול בברלין מזכיר לו בצורתו את הכור האטומי בדימונה, והוא מודה בפני עצמו שעד כמה שהדבר מביך, קשה לו לדמיין את עצמו חי מחוץ למטריית ההגנה של הכור האטומי. כל הדיבורים על הפחד מהגרעין האיראני של אביו וראש הממשלה, עשו את שלהם. מכאן ואילך רגב נאבק בכל הגורמים המנסים להשאיר אותם בארץ: כוחות שאפילו לא ידע על קיומם ופועלים עליו. הוא ינסה מצד אחד ליצור לעצמו חיים באירופה, שאביו גרס שכבר לא נמצאת בכדו"א וכבר אין בה אטמוספירה, לפחות לא כזאת שיהודים יכולים לנשום ומצד שני, מה שחשוב לא פחות – להתגבר על כוח המשיכה האימתי של מדינת ישראל.

 

סרט עצוב מצחיק וסאטירי על משמעות השואה וקשיי החיים בישראל 2016.

 

תסריטאי במאי : רגב קונטס

מפיק: רונן בן טל

עורך: איתן ורדי

 

 

ישודר ביום שלישי 22.11.2016 בשעה 21:00, ברצועת הסיפור האמיתי, בערוץ הראשון וב-HD

 

Check Also

טריפ של חמלה

טריפ של חמלה סרטו הדוקומנטרי של גיל קרני ברצועת הקולנוע התיעודי של הערוץ הראשון ישודר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.