שבת , ספטמבר 26 2020

בואו נדבר על זה: “הבלונדינית שחורת העיניים” מאת בנג’מין בלאק

   כשלוקחים את "הבלונדינית שחורת העיניים" ליד ומתחילים לקרוא, אפשר כמעט לדמיין את האמפרי בוגארט עם קולו הצרוד, כוס הברבן ביד אחת וסיגריה ביד השנייה.

 

אפשר גם לדמיין את הבלונדינית הרזה הגבוהה, בסגנון לורן באקול, שמסובבת לבוגארט את הראש בתפקידו כפיליפ מארלו ומסתירה יותר מכפי שהיא מגלה לו.

 

הסופר בנג'מין בלאק ( שם עט לסופר ) החליט לקחת על עצמו את המשימה לכתוב ספר חדש בסדרת ספרי הבלש הפרטי מארלו, שנכתבה בידי ריימונד צ'נדלר.

 

במבחן האמינות הוא מצליח מעל למשוער- הספר נקרא ומרגיש כאילו נכתב במחצית הראשונה של המאה העשרים, בלוס אנג'לס המהבילה בקיץ.

 

אפילו האנשים שחורי העור שמופיעים בספר מכונים "כושים" , כפי שהיה נהוג בתקופה ההיא, כשהיא לא נחשבה מילת גנאי.

 

ותיאורי המספר בגוף ראשון, הבלש פיליפ מארלו, את האישה המצודדת שנכנסת למשרדו יום אחד ומבקשת ממנו למצוא את המאהב שלה שנעלם מרגישים בדיוק כמו הדבר האמיתי.

 

גם במבחן השני הספר מצליח מאוד- מבחן המתח.  העלילה סוחפת מהעמוד הראשון, יש תהפוכות, הסתבכויות אישיות, רומנטיקה ודמויות ססגוניות במקומות שבהם בדרך כלל הן אינן אמורות להיות.

 

ניכר בספר שבלאק גמע כל מילה בכל סיפור של פיליפ מארלו שאי פעם הופיע בדפוס.

 

בתחילה הוא מאזכר כבדרך אגב שמות של דמויות שהופיעו בספרים קודמים ומוכרים, כדוגמת "השינה הגדולה", ולמרבה המזל עורכי התרגום העברי מסיבים את תשומת ליבנו לכך בהערות שוליים מחכימות.

 

וזה בהחלט נותן תחושה שהסופר לא סתם החליט יום בהיר אחד לחדש את עלילות פיליפ מארלו כקדם, אלא ביצע עבודת תחקיר והכנה מעמיקה.

 

אבל, כשהעלילה מתקרבת לשיא, ומתברר שאחד מהגורמים המניעים אותה הוא דמות מרכזית מהעבר הרשמי של מארלו – יש כאן בעיה.

 

כי הקורא, שכבר מושקע בעלילה, לא בהכרח קרא בעבר את ספרי מארלו המקוריים. ולא בהכרח זוכר את הדמויות השונות שחלפו בחייו.

 

נכון, המספר מעניק תיאור מדוקדק לדמות שחוזרת לפתע לחייו של מארלו, כולל תיאור חיצוני ותיאור אופי משכנע.

 

אבל משהו בקסם אובד בשל חוסר ההבנה הבסיסי של כל קורא, שלא לקח ליד את ספרי מארלו בשנים האחרונות או לא חקר את עבודת הסופר ריימונד צ'נדלר.

 

לתחושת פופ טארטס, מוטב היה להמציא מחדש את מארלו- לשמור על הכבוד למסורת והמקור אבל להציג תעלומה חדשה לגמרי, שאינה קשורה בדמויות מהעבר.

 

זה היה מסייע לספר להתרומם מעל לקוריוז של כתיבה בסגנון ריימונד צ'נדלר, ומסייע גם לקורא להרגיש שעבר חוויית קריאה שלמה .

 

ולמרות ההסתייגות הזאת, מדובר באחלה ספר מתח, אז תיהנו.

Check Also

בואו נדבר על זה: “יוצאים מן הכלל” מאת ריד הייסטינגס וארין מאייר

   חוקי ה"אין חוקים".   זה בעצם התרגום המילולי לשם המקורי של הספר.   אבל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.