בואו נדבר על זה: עיר של שוטרים מאת קארין סלוטר

   הכיתוב מעל שם הספר מכריז "רב המכר של הניו יורק טיימס".

 

בגב הספר נכתב, שהוא זכה בפרסים בארצות הברית וזכה לשבחי המבקרים.

 

כך שפופ טארטס הרגיש די טוב כשניגש לקרוא את "עיר של שוטרים".

 

אלא מה?

 

הספר לא היה כזה טוב בעיני פופ טארטס.

 

לפעמים מותר לחלוק על גדולים ממך.

 

זהו סיפור מתח סטנדרטי שמתרחש בסביבה לא סטנדרטית.

 

מישהו רוצח שוטרים באטלנטה, ושתי שוטרות צעירות מוצאות עצמן חוקרות יחדיו את הפרשה.

 

מוכר, נכון?

 

ה"טוויסט" כאן הוא שהעלילה מתרחשת באטלנטה בשנת 1974, כשאישה שוטרת זכתה להצקות רבות, כמו גם שחורים והומוסקסואלים.

 

אטלנטה שעדיין נגועה בגזענות, הומופוביה, מיזוגניה ומה לא.

 

אטלנטה שבתחנת המשטרה שלה שולטים גברים לבנים בני ארבעים- חמישים פלוס, שממש אבל ממש לא רוצים להסתגל למצב החדש.

 

ובמרכז כל הבלגאן- משפחת השוטרים לוסון.

 

השוטרת מגי היא אחת משתי הגיבורות של הרומן. אחיה ג'ימי, שוטר גם כן ,  מעורב כבר בעמוד הראשון בתקרית שבה נורה שותפו.

 

והדוד שלהם, טרי, הוא שוטר מבוגר מהזן הישן, שממש לא אוהב שאחייניתו לובשת את המדים, ומנסה בדרכו המוזרה להגן על המשפחה.

 

הגיבורה השנייה של הרומן, קייט מרפי, היא שוטרת טרייה טרייה, שבדיוק סיימה את בית הספר לשוטרים.

 

היא מגויסת לא צפויה- מדובר בילדת שמנת מהשכונה ה"שווה" באטלנטה, אלמנת מלחמת וייטנאם, שלא הצליחה עדיין באמת להתגבר על אובדן בעלה.

 

היא כמובן מצוותת בתחילה לניידת עם ג'ימי לוסון, אבל מהר מאוד מוצאת עצמה בסוף מעין שותפה של אחותו, מגי.

 

זה מתחיל במתיחות וזלזול, בדיוק כמו כל סרטי השוטרים הלא מקוריים, ומסתיים בחברות ושותפות אמיצה.

 

עד כאן תיאור ממצה של נקודת המוצא ונקודת הסיום של יחסי הדמויות.

 

לא ניכנס כמובן לנפתולי העלילה ולטוויסטים שאינם רבים מדי. רק נכתוב שפופ טארטס חש מעט לאות מבין דפי הרומן, הוא לא ממש הצליח לסחוף אותו.

 

הקריאה הרגישה כמעין עבודה, ולא ככיף לשעת הפנאי. בשלב מסוים אף הרהר פופ טארטס בזניחת הספר , אבל אז החליט לסיים את המלאכה כדי לבדוק אם לפחות בסיום יהיה איזשהו שיא מעניין.

 

אולי פשוט הדמויות הראשיות ידברו יותר אל קורא אישה, אין לדעת.

 

ואולי צריך גם להזכיר שפופ טארטס ממילא אינו משתגע על יצירות שבמרכזן שוטרים וחייהם, בין אם זה בקולנוע או בטלוויזיה.

 

אבל משהו ב"עיר של שוטרים" לא עובד, וחבל.

 

כי באמת הייתה לנו כוונה טובה.

 

לא מדובר בספר רע חלילה, הוא פשוט אינו סוחף.