יום שלישי , אוקטובר 20 2020

בואו נדבר על זה: גשר המרגלים

בואו נדבר על זה: גשר המרגלים

 

   איזה כיף להיות סטיבן ספילברג. במאי העל, שכבר מזמן הוכיח שהוא יודע לביים דרמות מתח באותה וירטואוזיות שבה ביים סרטי מדע בידיוני מלאי השראה.

גם כשאתה מביים סרט קטן יותר, אישי יותר, מהסרטים שאתה מביים בדרך כלל,  יוצאת לך מתחת לידיים יצירת מופת.

 

איזה כיף להיות טום הנקס. שחקן עטור תהילה ואוסקרים, שנדמה כי הגיע להשלמה עם כך שהוא אינו כוס התה של כולם. הוא יכול להרשות לעצמו להשתטות בתוכניות לייט נייט, ובמקביל לככב, כמעט מתחת לרדאר, בסרט קטן יותר של חברו הטוב ספילברג , בוודאי לעומת “טוראי ריאן” שבו שיתפו פעולה והפכו לחברים טובים. 

 

וכששני הענקים הללו נפגשים על המסך, התוצאה ,  בדרך כלל,  היא קסם קולנועי.  נכון, פעם אחת החליק להם בטעות “טרמינל”, אבל מותר לסלוח על טעויות שכאלה, כשמקבלים יצירה שלמה ומקסימה כמו “גשר של מרגלים”.

 

ספילברג והנקס נוטשים כאן את זירת מלחמת העולם השנייה ועוברים אל המלחמה הקרה, אל שיאה, כפי שבא לידי ביטוי בסוף שנות החמישים, 12  שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

 

בארצות הברית כולם חשודים מראש. המרדף אחרי מרגלים קומוניסטיים בעיצומו, וההיסטריה גם כן דופקת שעות נוספות. בבתי הספר הילדים לומדים כיצד להתכופף ולהתחבא כאשר תישמע אזעקת ההתקפה הגרעינית. וסוכני האפ בי איי עוקבים אחרי אדם מבוגר, שעשוי להיות מרגל רוסי.

 

קוראים לו רודולף אבל, “קולונל”  כנראה בדרגתו, המצייר למחייתו דיוקנות בפארק ניו יורקי. וכן,  הוא באמת מרגל. והוא אדיש לכאורה, חכם מאוד , יודע להסתיר היטב את רגשותיו, ולא פוצה פה בחקירותיו.

 

אחרי מעצרו הוא גם הופך לאויב הציבור מספר אחת. לציבור האמריקני שטוף תעלומת הפחד יש סוף סוף פנים לשנוא. המעצר שלו, והשאלה האם ייגזר עליו עונש מוות מהיר או איטי, הן הבון טון הרווח .

 

סצינת המעקב אחריו והמעצר שלו,  הפותחת את הסרט, מבוימת בוירטואוזיות ספילברגית מוכרת ועדיין מהממת.  גם אם תגיעו לסרט מבלי לדעת דבר על עלילתו- כפי שעשה פופ טארטס – תיכנסו מיד לעניינים כשהסרט ייפתח ופרצופו הרציני והקודר לכאורה של אבל ימלא את המסך.

 

הוא נעצר, ואמריקה בטוחה, לעת עתה.

 

המדינה המתגאה בדמוקרטיה שלה מחפשת בנרות עורך דין שיאות לקחת על עצמו את מלאכת ההגנה על אבל. אתם יודעים, due process  וכל השיט הזה. מישהו שיבין בדיוק מה מצפים ממנו- להציג למצלמות פוזה של סניגור עסוק. הרי ממילא אבל אשם, רק צריך להעביר את הזמן עד לגזר הדין.

 

הפור נופל על ג’ים דונובן,  עורך דין המתמחה בתביעות ביטוח.  אנטר טום הנקס בתפקיד האב האמריקאי המסור, עורך הדין המוצלח, שצועד בעיניים פקוחות אל תוך הבור שטמנו לו.

באופן מפתיע, ולא צפוי מבחינת הסובבים אותו,  דונובן מאמין בקדושת ההליך המשפטי. הוא נפגש עם אבל ועושה כל שביכולתו כדי לייצג אותו נאמנה.  גם כשהדבר גובה מחיר ממשפחתו, והוא מסומן כמעין בוגד בדעת הקהל, הוא לא יפסיק להיאבק על זכויותיו של המרגל.

ואבל השקט משקיף על הנעשה בעיניים חצי פקוחות אבל עירניות לחלוטין. והוא לומד להעריך את דונובן ואת מה שהוא עושה למענו.

 

בזירה אחרת, מופל מטוסו של טייס אמריקני שהיה בגיחת צילום מעל לאזור סובייטי. הוא נעצר בידי הצבא האדום שממהר לגזור עליו עונש מאסר ארוך, וכמובן לחקור אותו באכזריות בניסיון לדלות ממנו סודות.

 

סוכנות הביון האמריקנית מריחה עסקה קרובה. מכתב מזויף מ”רעייתו”  לכאורה של אבל נשלח אליו לבית הכלא, והתחושה היא שאפשר לסגור עסקה- מרגל תמורת מרגל.

כדי להימנע מכותרות, ולאפשר לממשל להכחיש הכל במקרה שהמהלך המתוחכם ייכשל, מגויס למלאכת התיווך והמשא ומתן לא אחר מאשר אותו ג’ים דונובן.  העורך דין לענייני ביטוח, שזה עתה הגן בבית המשפט על מרגל סובייטי, נדרש כעת לצאת לברלין, אל המקום שבו המלחמה הקרה מתנהלת מדי שעה בשעה, ולשאת ולתת עם הק.ג.ב.

 

מכאן מתפתחת דרמה מרתקת, רווייה ברגעי מתח ובהומור עצמי , שבה מנסה דונובן/הנקס לסגור את העסקה ששלחו אותו לעשות, אבל במקביל גם להרוויח שחרור של סטודנט אמריקני מסכן, שנפל בידי ה”שטאזי” המזרח גרמני על לא עוול בכפו.

 

הסרט חולף ביעף, כי הוא פשוט מרתק. והאיזון בין המתח, הדרמה, הנבירה הלא עמוקה מדי בנפשן של הדמויות, ורגעי הזוועה כדוגמת הימים הראשונים של בניית חומת ברלין, הוא איזון שנדמה כי רק ספילברג יכול להשיג בצורה מושלמת.

 

כך, מתחת לרדאר כמעט, מוציא תחת ידיו ספילברג את אחד הסרטים הטובים והשלמים שלו. והנקס מקבע שוב את מעמדו, כשחקן ההוליוודי הבכיר שמצליח יותר מכל אחד אחר לגלם אמריקני ממוצע על המסך ולהיראות אמין כשהוא עושה זאת.

 

רוצו לראות את “גשר המרגלים”, פשוט סרט מצוין.

 

עוד כמה הערות והארות על “גשר המרגלים”:

 

   1.   עם כל הכבוד לטום הנקס, מי שגונב כאן את ההצגה הוא בפירוש מרק ריילנס, המגלם את המרגל רודולף אבל. שחקן התיאטרון הנהדר, שפרץ לחיינו גם כתומאס קרומוול ב”וולף הול”, מצליח במבט מנומנם אחד לרתק אליו את כל אולם הקולנוע. 

 

   2.  ה”קאץ’ פרייז”  המבריק שלו, would it help , בכל פעם שדונובן אומר לו  “אתה לא נראה מודאג בכלל” הוא אחת ה”יציאות”  המוצלחות ביותר של הסרט.  

 

   3.   לא במקרה ריילנס משתתף גם בסרט הבא של ספילברג, שבו יגלם את הענק הידידותי הגדול, “העי”ג”, על פי ספרו של רואלד דאהל.

 

   4.  בתחילת הסרט מכריזה הכיתובית ש”העלילה נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים”.  כלומר: יש גרעין של אמת בסיפור, אבל הוא נעטף ביותר בדיות קולנועיות מאשר במקרה שבו היצירה “מבוססת על אירועים אמיתיים” .  ועדיין, סביר מאוד להניח שהשימוש בעורך דין פרטי מתחום אזרחי לניהול משא ומתן על חילופי מרגלים אכן קרה במציאות.

 

   5.   שימו לב עד כמה ספילברג נזהר מליפול כאן למלכודות קיטש- הוא רומז לנו על רומן בין עוזרו של דונובן לביתו, אבל לא צולל לשם יותר מדי. גם הלבטים המשפחתיים של דונובן והסובבים אותו מתוארים במשך דקות ספורות. רוב הזמן על המסך מנוצל לדרמה האמיתית, המצוינת.

 

   6.   חשוב מאוד לספילברג לצייר בסרט הזה את המרגל הסובייטי כבן אנוש, גם אם היה בשירות האויב באותה תקופה.  רמז למה שקורה לנו בימים אלה? סביר מאוד להניח שכן.

 

7.   לעומת זאת אנשי הסי איי איי מתוארים כנוכלים במקרה הטוב, וכלא יוצלחים במקרה הרע.  רמז למה שקורה לנו בימים אלה? לספילברג הפתרונים.

Check Also

בואו נדבר על זה: מי מתגורר באחוזת בליי?

   מייק פלנגן עשה זאת שוב.   הבמאי והיוצר שהביא לנו את "מי גר בבית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.