שבת , יולי 20 2024

בואו נדבר על זה: "כיסא פנוי" מאת ג'יי קיי רולינג

ג'יי קיי רולינג חזרה.


הסופרת שהפליאה לגולל את עלילות הילד הקוסם הארי פוטר על פני אלפי עמודים שוב ניפקה תחת ידיה רומן עב כרס.


אלא שהפעם,  שומו שמיים,  זהו רומן למבוגרים!


לא עוד ילדים קוסמים,  שמתבגרים תוך שתיית בירצפת וכישופי כשפים. כעת עוסקת רולינג בעיירה קטנה ובידיונית בשם פגפורד ובמאבק העז הניטש על הכיסא שהתפנה במועצת העיר.


רולינג  חיכתה זמן רב מהרגע שיבש הדיו על עלילות הארי פוטר ועד ש"כיסא פנוי"  הגיח לאוויר.


עושה רושם שהיא גם חקרה ובדקה היטב את החיים בעיירות הבריטיות הקטנות, השלוות למראה, שמסתירות מתחת לבתים הקטנים ולנופת הצופים של התושבים רכילויות, לכלוכים וקלקולים מקלקולים שונים.


"כיסא פנוי"  הוא קודם כול רומן שנקרא במהירות, בשטף קצף,  שלעיתים מזכיר לקוראים , שהתחברו לעלילות רולינג לצעירים מוקדם יותר בחייהם,  עד כמה הסופרת מוכשרת בטוויית עלילות.


זהו גם רומן ארוך ולא ממש מאוזן.


לא מאוזן כי האווירה הקלילה השורה עליו כמעט מההתחלה ועד לכתשעים אחוזים מעמודיו עומדת בניגוד חריף לאווירה הקודרת שחותמת אותו.


את מאה וחמישים העמודים האחרונים של "כיסא פנוי"  קראתי "במכה",  באחר צהריים שמשי ופנוי,  והתקשיתי להתנער מהסיום הלא ממש אופטימי שלו במשך שעות ארוכות.


לא מאוזן,  כי החלקים הטובים באמת של הספר הם כשרולינג כותבת על הילדים בעיירה פגפורד.  טוב,  לא ממש ילדים,  רובם כבר בני עשרה מחוצ'קנים עם הורמונים משתוללים.  כשהיא עוסקת במבוגרים,  יש תחושה של לאות מסוימת ושל "עמודים מיותרים".


לא מאוזן, כי לצד הרעיונות המבריקים שבספר- כדוגמת התיאור המאוד אוהד של הנערה הכעורה שנאלצת להתמודד עם הצקות הנערים שמסביב ומוצאת עצמה בורחת לנחמה שבחיתוך עצמי- יש שלל קלישאות , שציפינו מרולינג להתחמק מהן:  כך למשל האיש ה"רע"  של העיירה הוא כבד משקל וקולני.  כרסו משתפלת לפניו וזוכה לתיאורי יתר על פני 558   העמודים. מה, אין כבר מבוגרים גרומים בעולם שרוחשים מזימות?


ולמרות ההסתייגויות,  "כיסא פנוי"   הוא חומר קריאה מרתק. קודם כול,  כי רולינג היא מספרת סיפורים בחסד. ושנית , כי הסיפור מעניין.  נכון, העיירה השקטה פגפורד לא באמת שקטה כשמתחילים להכיר את המשפחות , וגם בתוך בתי האב היחסים אינם כתמול שלשום,  וזה נראה לנו מוכר לעייפה, אבל הדייסה כולה ממגנטת את הקורא לספר,  כפי שמעולם לא האמין כי יתעניין אי פעם בבחירות מקומיות.

וחוץ מזה,  ניכר ברולינג שהשקיעה מחשבה רבה בעיצוב הדמויות הרבות המאכלסות את הרומן,  בין של אלה שחיים בפגפורד המזדקנת והשמרנית ובין של אלה שמזלם לא שפר עליהם וחיים בשולי החברה, בשולי העיירה.  היא מלטפת כאמא אוהבת את אנדרו,  שמאוהב קשות בגאיה,  היא מזדהה עם הנישואים הלא שמחים של סמנתה למיילס,  ומצד שני היא לא חוסכת בתיאורים מביכים של מורין ,  שירלי וסיימון פרייס.

דומה שיותר מכול היא אוהבת את קריסטל וידון,  נערה מהמעמד הנמוך,  שמנסה לצאת החוצה  מהחיים שייעד לה גורלה האכזר.


רולינג עוברת מבחינת פופ טארטס את טבילת האש בכתיבה למבוגרים בהצלחה,  וההמתנה לרומן הבא שלה כבר בעיצומה.

יש לבדוק גם

ישראל במלחמה: הוריו של עומר נאוטרה

הוריו של עומר נאוטרה נאמו לפנות בוקר בוועידת המפלגה הרפובליקנית. הנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.