אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
ההצלחה הפנומנלית של מותחני "נערה עם קעקוע דרקון" פתחה לקורא הישראלי אפשרויות לקבל "מותחני טיסה" שאינם מגיעים אך ורק מארצות הברית ו/או מבריטניה.
קיבלנו כבר נורבגים, שוודים, דנים ואפילו פינים.
עכשיו מגיע לישראל לראשונה "מלך המותחנים האיטלקי", השופט-חוקר והעורך דין בעברו ג'נריקו קרופיליו שהפך בשלהי המילניום הקודם לסופר רבי מכר באיטליה.
התרגום הראשון שמגיע לארץ הוא התרגום לרומן "עד בעל כורחו", על פניו רומן בית משפט סטנדרטי, שבו סניגור פלילי, הרגיל להגן על פושעים ולעיתים גם להוציא אותם זכאים, מוצא עצמו לפתע מגן על עלוב נפש המואשם ברצח שלא ביצע.
ואכן, הצלע המרכזית בעלילה, סוגיית המשפט שנערך למהגר מסנגל עבדו תיאם באשמת רצח ילד בן תשע, הצלע הזו לא מחדשת לנו דבר וחצי דבר.
הסיפור כתוב היטב, אבל הוא בנאלי בצורה שעלולה הייתה לעצבן, אלמלא הצלע הנוספת בעלילה, הצלע שנקרא לה "נפשו המרוסקת של העורך דין".
הגיבור של "עד בעל כורחו" הוא גואידו גואריירי, שרגע לפני שקיבל עליו את משימת ההגנה על עבדו תיאם נתקף בהתקפי חרדה לא מוסברים ונפרד מאשתו.
התיאור הנרחב והמפורט של התהומות שאליהן צוללת נפשו של גואריירי הוא פשוט תיאור מרתק.
קרופיליו אוהב מאוד את הגיבור שלו, עושה רושם, ולכן מקפיד להעניק לו כול התקף חרדה ודיכאון אפשרי. הוא גורם לו להפסיק להשתמש במעליות, לסבול מנדודי שינה ולאבד עניין בכול הסובב אותו.
והכול מתואר במין אגביות שכזו, בהיעדר מופגן של דרמטיות והחצנת רגשות, שמסייע איכשהו, אין לי ממש מושג איך, לקורא לחבב עוד יותר את דמות העורך דין הפגום.
מה שעוד מצא חן בעיניי היא העובדה שהעורך דין, כאשר הוא מגן על הנאשם המסכן, לא שולף שפנים מהכובע. הוא מגיע לתוצאה הרצויה באמצעות עבודת הכנה נכונה ודי פשוטה , חקירת עדים מושכלת ושימוש באמצעים פופוליסטיים כשצריך.
בדרך אנו לומדים גם על שיטת המשפט השונה של האיטלקים, שאינה כוללת מושבעים אבל כן כוללת "שופטים מן הציבור", ומקבלים גם מעין רומן מהוסס ודי צולע בין הגיבור לשכנתו המצודדת.
והכול הכול עטוף ברומן שבאמת אינו מחדש דבר מבחינת עלילת המתח ופתרון התסבוכת, אבל כתוב בצורה קולחת שמאפשרת לפנויים שבינינו לסיים את הקריאה בתוך ימים ספורים.
יופי של ספר!
