אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
הסצינה הפותחת בעונה החמישית של האוס מוצאת את הדוקטור המיזנטרופ שורץ בחדר שבו מאושפז מטופל קשיש בתרדמת, נשען על המיטה שלו ומשחק במשחק וידאו רועש. אה, כן. את המשחק גנב האוס ממחלקת הילדים.
לכאורה, הכל כרגיל, אבל רק לכאורה.
כבר בדיאלוג הראשון של העונה בין האוס לקאדי אנו מבינים שחלפו חודשיים מאז התאונה הטראגית, שבה נהרגה אמבר ( "כלבה קרת לב" ) , חברתו של דוקטור וילסון, החבר היחיד בעולם של האוס.
אמבר, למי ששכח, הייתה באוטובוס רק כי האוס קרא לה שתסייע לו לשוב לדירתו אחרי שתיית אלכוהול מופרזת בפאב הסמוך. השילוב של תאונת אוטובוס והתרופה שנטלה לשפעת גרמו למותה בפרק קורע הלב, שחתם את העונה הקודמת.
ובכן, חלפו חודשיים. וילסון זה עתה חזר לעבודה, אבל האוס נמנע בינתיים מלבקר אותו. הוא גם לא ראה אותו בחודשיים האלה, כי החליט "לתת לו מרחב מחיה". האוס מתעקש , שהוא לא מרגיש אשם. קאדי מאמינה לו ומזועזעת מכך בו זמנית. "היא הייתה באוטובוס בגללך! איך אינך מרגיש אשם??"- היא מטיחה בו.
האוס טוען, שהעסקים כרגיל. כדי להוכיח זאת הוא מתפרץ בגסותו הרגילה לחדרו של וילסון, כאילו לא עברו חודשיים, ומתחיל לדבר איתו על החולה הנוכחית שלו. וילסון קוטע אותו במהירות בהכרזה, שהוא עוזב את בית החולים.
התגובה של שינוי הסביבה המוכרת בעקבות טראומה היא תגובה שמוכרת לכולנו, מחיינו ומחיי חברינו. האוס חושב שזה בולשיט. בהמשך הפרק מתברר, שגם קמרון חושבת שזה לא ממש עוזר. אבל וילסון משוכנע, שזה יעזור לו. או כך לפחות האוס חושב.
בניסיון אחרון למנוע מוילסון לעזוב, האוס מתפרץ שוב לחדרו והפעם, כשהוא באמת כן, מבקש סליחה. בנקודה הזו וילסון מדהים אותו: "אני לא מאשים אותך. רציתי להאשים אותך, תאמין לי, אבל לא הצלחתי". האוס מסיק מכך שהכל בסדר בינו לבין וילסון, אבל הוא לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת: "כל חברותנו עסקתי רק בלהגן עליך. אין לי זמן לעצמי, אין לי חיים לעצמי. אני עוזב ומפסיק את החברות בינינו, אם בכלל היינו אי פעם חברים"- הוא פולט ברוגז לעבר האוס ההמום.
כך נפתחת לה עוד עונה מצוינת בסדרת בית החולים היחידה, שאני צופה בה בימים אלה. יו לורי נשאר בלי חבר אחד בעולם. מה הוא יעשה עכשיו? האפשרויות כמובן מעניינות ומסקרנות, ואנחנו בהחלט נחקור אותן בפרקים הבאים. כל מי שחושב שהאוס פשוט יניח לוילסון מוזמן להרים עכשיו את היד. אף אחד לא הרים? ככה חשבתי.
חוץ מהמאמצים להחזיר אליו את וילסון ימשיך האוס לפתור מקרים רפואיים מסובכים במיוחד. יחד עם הצוות הוא יערוך סיעורי מוחות משעשעים, שבהם יקניט אותם וינסה להוציא אותם משלוותם, אבל ברוב המוחלט של המקרים הוא יעלה על הפתרון לבדו. בדיוק כמו בארבע העונות הקודמות. ולכן , כיוון שהכל נשאר כאילו אותו דבר אבל דברים בכל זאת השתנו, אנחנו כל כך אוהבים את האוס. האיש והסדרה.
עוד כמה הערות והארות על פרק פתיחת העונה החמישית של האוס:
1. לא ברור איך הם מסכימים לזה , אבל החברים החדשים בצוות של האוס נשארים מחוץ לקרדיטים בנעימת הפתיחה גם בעונה הזו. האוס עדיין מלווה בצ'ייס וקמרון לפי הפתיח. החבר'ה החדשים נדחקים לתחילת הפרק תחת הכותרת also starring .
2. אפרופו החדשים- 13 . איזו אישה. צריך להוציא מחוץ לחוק נשים כל כך יפות. פשוט לבהות ולא להאמין שיש דברים כאלה.
3. מחלת ההנטינגטון שיש או אין ל-13 זוכה לאיזכור "מתחשב" מצד האוס למול עיניהם ואוזניהם של כל חברי הצוות. ברור, שהעניין יטופל איכשהוא בהמשך העונה.
4. יו לורי הוא ללא ספק שחקן מדהים. העובדה שגם אחרי ארבע עונות לא נמאס לנו ממשפטי המחץ הציניים שלו ומהתנהגותו האובססיבית ביחס לעמיתיו לעבודה, מעידה לא רק על כישרונם הרב של התסריטאים אלא גם על כישרונו הרב של השחקן.
5. אני עדיין לא מצליח לפענח את פורמן ( עומאר אפס ) ואת סיבות הישארותו בצוות. בעיניי דמותו חיוורת, ורק לעיתים נדירות הוא מצליח באבחונים הרפואיים. האדישות לכאורה שלו נתפסת כאדישות אמיתית ואם הוא ייעלם באחד הפרקים יש לי תחושה שאף אחד לא ישים לב.
6. לעומת זאת קטנר ( קאל פן ) ממשיך להיות הרופא המוצלח מבין שלושת החדשים.
7. 13- אמרתי כבר?
שתהיה לנו עונה מהנה.
סחתיין על המהירות בהעלאת הפוסט.
היה פרק מצוין.
אהבתי את העובדה שבהפוך על הפוך, הפרק הראשון בעונה, שבו מצפים לטונה של איבחונים-טוק מהאוס, הופך להיות הפרק שבו האוס מחליט "ללכת הביתה" ומשאיר את הטיפול ל"סגל הזוטר".
ואכן. 13. (:
אני כנראה מפספס משהו – מי זו 13?
אני צריך לדעת כדי להוריד מגוגל PHOTOS את התמונה שלה לטפט!
ואם כבר מדברים על יפות – קאדי סקסית ברמות…
דבר שלישי – פורמן – מיותר – – – – – כמה נכון!!!!!!!!
אני חייב להודות שהפסקתי לראות האוס כבר מהעונה השניה מכיוון שלא יכולתי לסבול את נוכחותו של פורמן
מה שכן – הפוסט הזה עשה לי חשק לראות את הסדרה מחדש…
עוד משהו קטן – אם ראית ואם לא – אני ממליץ לראות את תוכנית הנונסנס:
A Bit of Fry and Laurie
לאורי שנון,מצחיק בתוכנית נונסנס משומנת להפליא…!
בהמשך לפוסט הקודם שלי (סלחו לי על ההתלהבות…),לינק לאחד הקטעים האולטרא מצחיקים:
http://www.youtube.com/watch?v=hNoS2BU6bbQ
ראשית, אני מאוהב בהאוס! אהבה הטרוסקסאולית לחלוטין… אבל מאוהב!
קצת קשה לי להגיב רק על הפרק הראשון מכיוון שראיתי את כל העונה ה-5 … אבל בכל זאת אנסה. למרות שראיתי את כל העונה – זה לא ימנע ממני לעקוב שבועית אחרי הסדרה שוב פעם.
(מעקב שבועי אחר סדרות כבר הפך אצלי לדבר לא מובן – איך אפשר לא להוריד את כל העונה ולראות איך העניינים בין האוס לווילסון מתפתחים, איך אתם יכולים לחכות שבוע שלם לפרק אחד בלבד?!?!)
אני חושב שהשורה "אם בכלל היינו אי פעם חברים…" של ווילסון הייתה חזקה ביותר בייחוד לעבר הצופים. כי לצפות בחברות המטורפת הזאת מסבה לנו הצופים המון הנאה – וכשמשפט כזה נזרק לאויר, זה גורם לך לתהות לגבי היחסים שאתה נהנה לצפות בהם.
לטעמי הסיפורים של הדמויות היו מצוינים, האבחון הסופי של צרעת היה טוב מאד, אבל כל השתלשלות הסיפור האבחוני במהלך הפרק היה דיי חלש ופחות מעניין. הסיפור עצמו היה פחות מושך. במהלך העונה היו פרקים הרבה יותר טובים אבחונית.
נקודה אחרונה, אני רוצה להזהיר:
צפייה רציפה בהאוס מובילה לסינדרום מוכר בשם "היפוכנדריית האוס".
ההסבר על הסינדרום: צפייה אינטנסיבית ורציפה של פרקי האוס מובילה לחשיבה (וכניסה לסרטים קשים) שכל כאב ראש קטן הוא התחלה של גידול, כאב צד פתאומי נגרם מהרעלת טרמיטים בקירות דירתך וכל פצע קטן ברגל הוא זיהום נדיר מהטיול של השכן שלך לטנזניה. בשבוע אחד חשבתי שיש לי: סקוליוסיס, תסמונת גיליאן-ברה ווירוס אפשטיין בר וביקשתי מהרופאים שלי כל ביקור: דיקור מותני, אם אר איי ופרדניזון.
היזהרו!
טל