שבת , אוגוסט 8 2020

מחשבות והרהורים על האמי

   אחרי המבוכה הגדולה של השנה שעברה, עם הגשת טקס האמי על ידי חמישה מגישי ריאליטי חסרי כל כישרון בהנחייה אמיתית, נחמד היה להתעורר מוקדם בבוקר לניל פטריק האריס, האיש שעושה את “איך פגשתי את אמא” לסדרה כל כך טובה. האריס הוכיח שהבחירה בו כמגיש טקס האמי 2009 הייתה בחירה נכונה, גם אם לא הראה ניצוצות של גאונות.

 

אזהרה- אם אינכם רוצים לדעת מי זכה באמי השנה, הפסיקו לקרוא כעת.

 

   האריס קיבל בגבורה את ההפסד שלו בקטגוריית “שחקן המשנה בקומדיה” לג’ון קרייר מ”שני גברים וחצי”, ואפילו הכין על כך כמה בדיחות. את מגישי הפרסים הציג באמצעות אזכור תפקידיהם השוליים ביותר בטלוויזיה ובקולנוע. את דיינה דילייני הציג כ”עקרת הבית החדשה ביותר והכי פחות נואשת”. בקיצור- הוא עשה את מלאכתו נאמנה, וסביר שייקרא לעשות אותה שוב בעתיד.

 

   ולטקס עצמו- המארגנים הציגו הפעם לצופים שינוי מרענן- הפרסים סודרו לפי קטגוריות: קומדיה, ריאליטי, מיני סדרה וסרטי טלוויזיה, וראייטי ( מופעים מוסיקאליים ותכניות בידור ) ודרמה. כדי לא להרוס לגמרי את המתח נדחה הפרס החשוב ביותר בקטגוריית הקומדיה, פרס הסדרה הטובה ביותר, לסוף הטקס, יחד עם פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר.

 

התוצאה הייתה טקס מסודר יותר ומובנה יותר, והגיוני  להניח שהחידוש הזה יהפוך למסורת.

 

   ומי הם הזוכים? קצרה היריעה מלפרט את כולם, אבל אציין את הראויים לציון ולגנאי, לשיטתי ולטעמי:

 

קריסטין צ’נווית’, שחקנית מקסימה, זכתה בפרס שחקנית המשנה בקומדיה על משחקה בסדרה המבוטלת “החיים על פי נד” ( PUSHING DAISIES ). אני מת עליה, ולא צפיתי בסדרה שעליה זכתה, אבל לתחושתי כמה מהמועמדות האחרות היו מוצלחות ממנה.

 

טוני קולט זכתה בפרס השחקנית הראשית על משחקה ב”טארה”, סדרה חדשה של רשת הכבלים פרימיום “שואוטיים” שטרם הוקרנה בארץ. אני רואה בזכייה שלה כהחלטה של האקדמיה למנוע מטינה פיי לגרוף שוב את כל הפרסים החשובים של הערב.

 

ג’ון קרייר, כאמור, זכה בקטגוריית שחקן המשנה בקומדיה על תפקידו כאח החנון ב”שני גברים וחצי”. בערב החג האחרון ניסו מוצ’ניק ורייף לשכנע אותי לצפות בסדרה בנימוק שהיא סופר מצחיקה. בעיניי מדובר בסיטקום מיושן ומסורתי במובן הרע של המילים הללו. חבל חבל שקנת’ המתמחה או טרייסי ג’ורדן המופרע לא זכו בפרס.

 

בתפקיד השחקן הראשי בקומדיה זכה שוב, ובצדק, אלק בולדווין מ”רוק 30″, שהכריז עם קבלת הפסל לידיו: “הייתי מוותר על הפרס כדי להיראות כמו רוב לואו”.

 

הדיילי שואו עם ג’ון סטוארט זכתה , בפעם המי יודע כמה, בפרס תכנית הוראייטי הטובה ביותר. צפו לעוד נאום תוכחה של המפסיד סטיבן קולבר בתכניתו הקרובה.

 

מייקל אמרסון, בן ליונס ב”אבודים”, זכה באמי כשחקן משנה והוכיח שהדמות שנכתבה עבורו כנראה התבססה על אישיותו. הוא פשוט היה מבהיל בנאום התודה שלו.

 

צ’רי ג’ונס, הנשיאה טיילור בעונה השביעית של 24, זכתה באמי  מאוד לא מוצדק בעיניי כשחקנית המשנה הטובה בדרמה. יתר המועמדות עולות עליה בביצועיהן, והיא הייתה בעיניי נשיאה חיוורת וצדקנית במיוחד.

 

גלן קלוז זכתה בפעם השנייה ברציפות בפרס השחקנית הראשית בדרמה, על משחקה המצוין כעורכת הדין פטי היוז בסדרה “דמג’ס”.

 

בריאן קרנסטון זכה בפעם השנייה ברציפות בפרס השחקן הראשי בדרמה, על משחקו ב”שובר שורות” המעולה. נאום התודה שלו כלל את המשפט המבריק: “תודה לאל שגלן קלוז היא אישה”.

 

בפרסים הראשיים קיבלנו זכייה שלישית ברציפות, ומוצדקת, של “רוק 30” כסדרה הקומית הטובה ביותר, וזכייה שנייה ברציפות, ומוצדקת,של “מד מן” כסדרת הדרמה הטובה ביותר.

 

מי שהפסידו הערב הזה היו ללא ספק חביבי הקהל ואתרי האינטרנט, שפומפמו קשות בשבועות האחרונים אבל נותרו ללא פרסים. אמנה מעטים ביניהם: אליזבת’ מוס מ”מד מן”, הסדרה “איך פגשתי את אמא” וכמובן ניל פטריק האריס, שדמותו ברני סטינסון חייבת, פשוט חייבת בעתיד לזכות בהכרת האקדמיה.

 

הפתעות גדולות לא היו כאן, ותעשיית הטלוויזיה ממשיכה לצעוד לעבר עתיד מעורפל, שבו רשתות השידור הגדולות, הברודקאסט, ממשיכות בדאגה לחזות בירידת הרייטינג שלהן, בעוד רשתות כבלים שוליות עד לפני כמה שנים לוקחות את הפרסים הגדולים הביתה.

 

רשת AMC , רשת הכבלים בייסיק שאף אחד לא התייחס אליה עד לפני שנתיים, שוב סוחבת הביתה פרסים עבור שתי סדרות המקור היחידות שלה כיום- “שובר שורות” ו”מד מן”. רשת הפרימיום שואוטיים לוקחת פרס מפתיע לטוני קולט על תפקידה ב”טארה”, והברודקאסט מתנחם עם “רוק 30” של NBC .

 

רשת הכבלים פרימיום HBO מתנחמת בקושי בזכייתה בפרס היחיד שהיה פתוח לבחירת הקהל באינטרנט, פרס “פריצת השנה”, שבו זכתה “דם אמיתי”.

 

אה, ומה עם הריאליטי? המירוץ למיליון שוב זכתה בקטגוריית תכנית הריאליטי הטובה ביותר. אבל ג’ף פרובסט קיבל סוף סוף הכרה כמנחה הריאליטי הטוב ביותר על עבודתו רבת השנים ב”הישרדות”.

 

חזרה נעימה לעבודה ויום טוב.

Check Also

לייט נייט: אול רייט, אול רייט, אול רייט

מת’יו מקונוהיי התארח אצל ג’ימי פאלון. וגם ג’יידן סמית’, בנו של ויל, עם שיר חדש. …

6 comments

  1. מאד נהנתי לקרוא!

  2. lee tom dotan

    כנראה שלא ממש צפית ביונייטיד סטייט אוף טארה – טוני קולט ראויה בטירוף לאמי היא משחקת לפחות 4 דמויות שונות בכישרון ניכר. כל הקונספט של הסדרה הוא גאוני היא משחקת אישה עם פיצול אישיות שמסרבת לקחת תרופות ומשפחתה נאלצת להתמודד עם השינויים הדרמטים באישיותה. ובכלל איך אפשר לטעות כשהמפיק הוא זוכה האוסקר ספילברג, התסרטאית היא זוכת האוסקר/חשפנית דיאבלו השחקנית הראשית היא מועמדת לפרס האוסקר טוני קולט האוסטרלית שהייתה פשוט גאונית בחוש השישי, בליטל מיס סנשיין וכמובן בחתונתה של מיריואל. הפעם היא מתעלה על עצמה והיא הרוויחה את האמי שלה בכבוד.

  3. אבישי עדי

    לא הבנתי כול כך את המשפט של בריאן קרנסטון על גלן קלוז אנא הסבר פרט ונמק

  4. הוא שמח שהוא לא מתמודד בקטגוריה של גלן קלוז, כי היא שחקנית כל כך טובה.

  5. עדן

    העונה השלישית של “30 רוק” הייתה חלשה למדי. איך אף אחד לא רואה את זה ?
    אמי לאלק בולדווין ? הדמות הנפלאה שלו מהעונה הראשונה נהרסה בשיטתיות עד שלא נשאר ממנה כלום בעונה השלישית.
    אה, כן וטרייסי מורגן הוא אחד השחקנים המעצבנים והלא מצחיקים בסביבה. הוא היה כזה בSNL ונשאר כזה ב30 רוק.

  6. mopi

    כרגע סיימתי לראות את האמי.
    אכן מדובר בטקס טוב ומושקע מהקודם. עדיין בינוני מינוס.
    ניל פאטריק האריס היה יבשושי לחלוטין. לתפקיד הזה בד”כ לוקחים מנחים מקצועיים (לטרמן), קומיקאים (אלן דג’נרס), אמני בידור (יו ג’קמן, שהיה זמר/רקדן מחזות זמר בעברו), או כאלה שהם הכל (בילי קריסטל).
    האריס לא הצטיין כאן בכלום. הנאמבר שלו בהתחלה היה מביך, הבדיחות לא מצחיקות ובעיקר – העדר היכולת שלו להגיב בהומור על רגעים מופרכים בטקס עצמו (השחקן שהודה לתורמת הכליה שלו, למשל).
    הבימוי של הטקס עצמו היה כלכך גרוע – בהרבה מקרים ראו שחצי מהמושבים בקהל רייקים, וניתוב המצלמות החמיץ כמה רגעים שעשו להם בילד-אפ (האם טינה פיי אכן נישקה את בוב ניוהארט לאחר שזכתה כמו שהבטיחה לו?).
    סיקוונס האמנים שנפטרו השנה היה רע, והזמרת ששרה את השיר המעצבן כלל לא הוצגה כזכור לי, לפני או אחרי.
    בנוסף, היו חסרים המון ריאקשנים של אנשים בקהל לדברים שנאמרו עליהם (מישהו ראה איך גלן קלוז הגיבה להערה של בריאן קרנסטון עליה?).
    שלא נדבר על זה שבכמה קטגוריות אפילו לא טרחו לעבור למועמדים בקהל לפני שהוכרז הזוכה. למרות שהמועמדים היו נוכחים.

    הדבר היחיד שבאמת היה מצחיק מעבר לריקי ג’רוויס (שעדיין הצחיק הרבה יותר בשנה שעברה) היה הרעיון לנבור ב-IMDB ולחפש את ההופעות הכי שוליות של השחקנים. וגם ג’ימי פאלון הצליח קצת להצחיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.