יום שלישי , מאי 26 2020
Home / כללי / ביקורת: ממזרים חסרי כבוד

ביקורת: ממזרים חסרי כבוד

אתחיל בהצהרה , שבודאי תבריח כמה מקוראיי: אינני נמנה עם חסידיו השוטים של קוונטין  טרנטינו. לא כל הפלצה שלו נחשבת בעיניי למגע של גאון. את “קיל ביל” אהבתי מאוד, את “פרויקט גרינדהאוס” לא  סבלתי.

דווקא בשל כך נראה לי שהביקורת שלי על סרטו החדש, “ממזרים חסרי כבוד”, יכולה להיות אובייקטיבית בעיניכם מרבים ממבקרי הקולנוע, שמעניקים לטרנטינו את כל הקרדיט שבעולם.

זה שלב האזהרה הרגילה- אם אינכם רוצים ליפול על ספוילרים, נא הפסיקו לקרוא כעת.

ובכן, אני שמח לבשר  שמדובר באחלה סרט . זו הזייה חסרת כל בסיס מציאותי על מהלכי מלחמת העולם השנייה, אבל איזו הזייה נהדרת. במיוחד לעם היהודי, שזוכה לקתרזיס ורואה את דמותו של היטלר מפורקת לגורמים.

ביקום המקביל של “ממזרים חסרי כבוד” הקים הצבא האמריקני יחידה סודית, שמטרתה לחסל כמה שיותר נאצים, ואם אפשר גם בצורה אכזרית ככל האפשר. הם מוצנחים בלב צרפת הכבושה, ומתחילים להציב מארבים לנאצים ולקרקף אותם. פשוטו כמשמעו.

במקביל אנו מלווים את שושנה, שניצלה מטבח משפחתה בידי הקולונל הנאצי לאנדה, ומסתתרת בפאריס בזהות בדויה של מפעילת בית קולנוע.

שושנה מזהה הזדמנות פז לנקום בנאצים, כשבית הקולנוע שלה הופך זירה להקרנת בכורה של סרט תעמולה מבית מדרשו של יוזף גבלס. במקביל מגיעה גם “יחידת הממזרים” לבית הקולנוע, בלי כל ידע על תכניתה של שושנה.

מכאן לא אספר עוד על העלילה, רק אדגיש שוב, שכל מי שינסה ללמוד מהסרט על ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ינחל אכזבה קשה.

כמו בכל סרט של טרנטינו , גם כאן האלימות רבה ומלאת קלוז אפים ודם ניגר. אבל במפתיע, הסצינות המבחילות ספורות ומופיעות רק בשלב שבאמת משרת את התקדמות העלילה.

רבים מהצופים בודאי יחושו אי נוחות אל מול פעולותיה של “יחידת הממזרים”.

בצאתי מההקרנה שבה נכחתי הייתי עד לויכוח סוער, שבו הכריז אחד הצופים : ” טרנטינו הפך את היהודים לנאצים צמאי דם”. אני לא הבנתי כך את הסרט, אבל ההכרזה הזו בהחלט עוררה בי את הצורך להדגיש בפניכם- אם אינכם מסוגלים לראות בסרט של טרנטינו את מה שהוא- יצירה חסרת כל משמעות היסטורית וחברתית- אין זה הסרט בשבילכם.

אם אתם יכולים להכיר במעלותיו הקולנועיות של הסרט בלי קשר להקשר ההיסטורי, ולזהות את האלמנטים המותחניים המצוינים שבו, דיינו. או בעצם דייכם.

עוד כמה הערות והארות על “ממזרים חסרי כבוד”:

  1. טרנטינו הגיע לשלב בקריירה, שבו הוא עושה כל שעולה בדעתו. גם אם זה בא על חשבון הרציפות הקולנועית. לפרקים מגיע בסרט מספר בגוף שלישי, שמבאר מושגים לא מוכרים. במקום אחר מופיעות כתוביות ללא קריינות, לפעמים מופיעים פלאשבקים לא מוסברים ( במיוחד במקרה של יוזף גבלס והמתורגמנית שלו ) אבל לרוב העלילה מתקדמת באין מפריע.
  2. מבנה הסרט, של סיפור בחמש מערכות, בהחלט מצא חן בעיניי.
  3. שימו לב לשושנה, השחקנית הצעירה מלאני לורן. איזו תגלית נהדרת.
  4. הסצינה שבה קולונל לאנדה וצולר מדברים מעל כתפה של שושנה היא מהיפות שבסרט. המצלמה מתמקדת רק על פניה המבועתות של שושנה, כשברקע נשמעים הדוברים הנאצים.
  5. הפסקול של הסרט מזכיר מאוד את מערבוני הספגטי הגדולים, כך גם זויות הצילום והשימוש בקלוז אפים רבים והתחושה שפעמים רבות נוצר לנו דו קרב בין צד אחד לצד שני.
  6. סצינת הפתיחה מקפיאת דם.
  7. והיא מקפיאת דם הרבה בזכות משחקו המעולה של כריסטופר וולץ כקולונל האנס לאנדה.
  8. היטלר הופך בסרט לדמות משנה גרוטסקית , שכמעט אי אפשר לקחת ברצינות. כך גם יוזף גבלס.
  9. הפיכת היהודים לנוקמים לא תתקבל בכעס רב, כמדומני. אבל הפיכתם לצמאי דם, ובמקרה מסוים גם למחבלים מתאבדים, בודאי יפרנסו בימים הקרובים כמה חברי כנסת צמאי כותרות.
  10. בראד פיט אינו מהשחקנים האהובים עליי. אבל בסרט הזה הוא עושה עבודה נהדרת. הסצינה שבה הוא מדבר איטלקית במבטא דרומי קורעת מצחוק.

לסיכום- יופי של סרט, אבל אנא התייחסו אליו כאל סרט, מוצר בידורי להמונים, ולא מעבר לכך.

Check Also

וידאו חדשות סטרימינג: תאריך וטריילר לעונה 3 של DARK

העונה השלישית של DARK תעלה בנטפליקס ב-27 ביוני! הנה ההודעה על התאריך, שכוללת גם טריילר …

No comments

  1. עלמה

    במקרה ראיתי את הסרט אתמול, ומאחר והוא השאיר עליי רושם רב ברצוני קצת לחלוק עלייך. יש כאן הרבה מעבר ממוצר בידור להמונים – וכמה אמירות פילוסופיות חזקות מאוד. למשל, הסצנה בה שושנה רוצחת את החייל ובאותו הזמן מסתכלת מבעד לאשנב ולרגע מתבלבלת – כי בסרט שהיא מקרינה לחבורת הנאצים הוא נראה עדיין מאוד חי. ככה גם לאחר שהיא בעצמה נורית למוות – נקמת הראש הגדול עדיין יוצאת לפועל וכך, על פי טרנטינו – יש קיום לאחר המוות.

    מעבר לזה, כל הפנטזיה הזאת שטרנטינו חושף, היא על סף האסורה – זה כמו חלום ממש מלוכלכך, כי מצד אחד, כולנו היינו שמחים אילו היטלר היה מת בצורה שכזאת, מצד שני, מאחר והמציאות היתה אחרת לחלוטין, ולא ניתן לדמיין את העולם ללא הזוועות שקרו במהלך מלחמת העולם השניה, טרנטינו מסתכן בכמעט הכחשת השואה, מהמקום החיובי של ה- wishful thinking. כמובן שיש עוד הרבה רגעים מלאי משמעות ועומק אבל, מתישהו צריך ללכת לעבודה!

    זהו. תודה 🙂

  2. מישהו

    נהניתי לקרוא את הביקורת שלך. קראתי הרבה ביקורות ומכולן, מה שאתה כתבת היה הכי קרוב ומאוד דומה לתפישתי את הסרט. רציתי לחלוק עליך רק בדבר אחד וזה משחקו של בראד פיט. הבחור היה פשוט גרוע! בפרט לאור המשחק האדיר של כמה שחקנים שם אבל בכלל – לא האמנתי לו כמעט לרגע… לא הייתה שם דמות אנושית מעניינת או מורכבת בשום צורה אלא שחקן מתלהב שנהנה מעצמו, משחק משהו כללי של “קוליות” ולא חי ונושם את הסצינות באופן מוחלט.

  3. יואב

    מישהו צודק בעניין בראד פיט

  4. זהר פסוניאן

    * לדעתי רמת משחקו של פיט אינה עקבית, אם כי הסצנה עם האיטלקית (ועוד אחרי שהוא הגדיר את עצמו כדובר האיטלקית הטוב בשלישיה) בהחלט קורעת!

    * לאנדה הטוב בשחקנים, ללא ספק. למרבה האירוניה, בנו יהודי והוא לומד בירושלים רבנות…

    * במהלך הסרט נזכרתי ב “כאן כח שוּשנה, כאן כח שוּשנה, עבור!” (סמל ראשון שמש, סבבה)

    אם אפשר בכל זאת לאפיין סרט של טרנטינו- לדעתי הוא בהחלט מהטובים שבהם, תרתי משמע. אני חושב שבפרספקטיבה הסטורית, עם מדינה לתפארת ועם קריסתן של דיקטטורות בזו אחר זו ברחבי העולם, אנחנו יכולים להגניב למציאות המחזה של ניצחון בקנה מידה אישי: קרענו את היטלר לגזרים.

  5. מרב

    אני מסכימה למה שאמרה פה הבחורה בקשר להכחשת השואה, בייחוד בימינו שישנם מכחישי שואה רבים: אחמידיניג’אד, החמאס ועוד. הבעיה שלא רק בישראל, שלפחות אזרחיה היהודים יודעים את האמת שרוב הסרט הזוי ודווקא משום כך יאמרו אחרים בעולם ,שגם סצינת הפתיחה המחרידה של רצח היהודים במרתף בדם קר היא בעצם הזיה של היהודים. כלומר הערבוב בין אמת להזיה בנושא אמיתי ורגיש כמו השואה הוא בעייתי. זאת אומרת את הסרט רואים בכל העולם בייחוד שבראט פיט מככב בו. בעיני הוא משחק טוב ומשכנע בתור הדרומי עם המבטא האהבלי, אגב. ספרות זולה למשל היה כולו הזוי. וממזרים לא כולו הזוי. שונאי ישראל ועוכריה יחגגו הנה היהודים הם גם מחבלים, צמאי דם ובעצם היטלר והשואה זו המצאה של היהודים הרעים. היה משהו לא הגיוני בסצינה של ההרג ההדדי עם הגרמניה בפאב איך כולם מתו

  6. זהר פסוניאן

    מרב, לשונאי ישראל ועוכריה יש תמיד סיבות שקריות ותירוצים לחגוג, הרי הם לא שונאים ועוכרים בגלל עובדות- הם רק מחפשים סיבות להצדקת השנאה.
    לכן לא צריך להתחשב בהם, להיפך, צריך להתעלם מהם.

  7. ניב

    מעניין שדווקא בסצנה הראשונה שהיא גם הכי קרובה למציאות טרנטינו בחר לא להראות באופן בוטה אלא להסתיר מתחת לריצפה

    אין ספק שזאת פשוט יצירת אומנות מפוארת הסרט הזה

  8. אלעד

    חברים, אתמול ראיתי את הסרט, וזה סרט חזק שמעורר המון רגשות.
    במיוחד בלט הנאצי קולונל לאנדה במשחקו המרשים.
    אי אפשר להאשים את “היהודים “בדבר על סמך הסרט שכן זו בדיה מוחלטת.
    היהודים מוצגים בסרטי שואה כסמרטוטים אנושיים, והנאציים תפסו את עצמם כעל אדם, והסרט הזה מעל הכל מפריך את אמונת השקר הזאת.
    מי שמכיר את מילטון אריקסון והלא מודע האנושי יודע שהלא מודע אינו מבדיל בין אמת לשקר, ולכן מה שחווים בסרט מתקבל בלא מודע שלנו כסוג מסויים של אמת ועל כן הוא מעורר בנו את הרגשות העזים.
    במודע אנו יודעים שמה ש”חווינו” בסרט הוא בדיה.
    הסרט הוא אכן קתרזיס ומעין תרופת נגד לכל דימויי “העכברוש” שהנאצים ניסו
    להדביק לנו כיהודים.
    שימו לב שכל צילומי התקריב של נאצים חושפים סוג מסויים של כיעור:
    הקולונל לאנדה וצורת האכילה/שתייה שלו, גבלס המכוער, היטלר הדוחה
    והיהודים בד”כ יפים ומעוררי התפעלות.
    הלא מודע שלנו קולט את דימוי היהודי המנצח- ואנחנו ראויים לדימוי כזה
    שכן הדימוי העיקרי מהשואה ותקופתה הוא דימוי מכוער ומסכן.

  9. ענבל

    מצטרפת למתפעלים. סרט שהוא יצירת מופת – קולנועית ותרבותית. טרנטינו מרשה לעצמו לשחק במלוא מובן המילה – עם ההיסטוריה, עם הפנטזיות שלנו לגביה, לגבי עצמנו, עם ז’אנרים קולנועיים – ממערבוני ספגטי ועד קולנוע גרמני, שבלי שאבין או אדע עליו כמעט כלום יכולתי לחוש שטרנטינו עשה עליו דוקטורט …
    למעשה – אחד הגיבורים הראשיים בסרט הוא הקולנוע עצמו – הקולנוע , כמקום, כאמנות, כמסורת תרבותית מפוארת שהוזנתה גם היא על ידי הנאציזם, וכמקור לקטרזיס השואב את כוחו ישירות מהלא מודע שלנו – המתופעל היטב על ידי דימויים חזותיים מדהימים, משחקיים, ושמיעתיים (פסקול מעולךה שעובד!) והנחתם זה לצד זה ביד אמן.
    ומענג לראות סרט “שואה” “היסטורי” , שיכול לצמרר ולמתוח ולהצחיק, וכל זה לא מוריד אלא מעשיר את האמירות הרבות והמורכבות שלו על אנושיות, על אמנות, ועל הצרכים שלנו שחורגים מתחום הקורבנות….
    תענוג של סרט כבר אמרתי?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.