יום ראשון , מאי 27 2018
Home / כללי / בואו נדבר על זה: "האישה בחלון" מאת א. ג'. פין
האישה בחלון , א.ג. פין

בואו נדבר על זה: "האישה בחלון" מאת א. ג'. פין

   קשה להגדיר את סוד הקסם של "האישה בחלון".

 

הכתיבה סוחפת, בוודאי, אבל מדוע היא סוחפת?

 

לפופ טארטס אין בינתיים פתרונים.

 

מה שברור זה שאת הספר עב הכרס, 490 עמודים בעברית, הוא "טרף" בלי בעיה תוך פחות משבוע.

 

ופעמים רבות הספר עמד במבחן האולטימטיבי- סירב לאפשר לעיניים להיעצם בלילה.

 

"האישה בחלון", כצפוי, מעובד בימים אלה לסרט קולנוע, ויילך בדרכם של מותחנים ספרותיים מצליחים כ"נעלמת" ו"הנערה על הרכבת".

 

במקרה של "האישה", מדובר בספר הביכורים של עיתונאי לשעבר בשם א. ג' פין.

הפרט הזה חשוב כי גיבורת הספר, המספרת , היא אישה , פסיכולוגית ילדים, שסובלת מאגורפוביה קשה ואינה מסוגלת לצאת את סף ביתה.

 

ויש לה בית מאוד גדול בפרבר של ניו יורק סיטי.

 

היכולת של פין לכתוב את הסיפור מנקודת מבטה של אישה, ולעשות זאת בצורה אמינה וקולחת כל כך, בהחלט מעוררת פליאה וכבוד.

 

הפרקים בספר קצרים, בהתאם לחוויות המעטות לכאורה שעוברות על הגיבורה, אנה , בתחילת הספר, כאשר חייה עוברים בצפייה בסרטים ישנים ובצפייה בשכניה המקיפים אותה.

 

כן היא מציצנית אובססיבית למדי, זה לא שיש לה יותר מדי מה לעשות, כשהיא תקועה בבית.

 

הכל משתנה כשמשפחת ראסל עוברת לגור בבית מולה, מעבר לפארק.

 

לפתע נדמה לאנה שהיא הייתה עדה לפשע נורא בבית ממול.

 

אבל, כצפוי, אף אחד לא מאמין לה.

 

וכשאנחנו למדים מהר מאוד שאנה אוהבת מאוד לשתות מרלו, הרבה מרלו, מדי יום, ונוהגת לערבב בקביעות אלכוהול עם תרופות פסיכיאטריות חזקות, שאסור בשום אופן ליטול עם אלכוהול, גם אנחנו מתקשים בשלב מסוים לזהות מה אמיתי ומה הזיה בסיפוריה של אנה.

 

וכמובן, גם היא מתקשה להבחין בין מציאות לדימיון ומתחילה לפקפק בראשה שלה.

 

למרבה הצער, את הטוויסט שנועד להיות הגדול מכולם, כנראה, בעלילה, חשף פופ טארטס בשלב מאוד מוקדם, מאודדד, של קריאת הספר.

 

אבל גם בלי הטוויסט הזה, מדובר בספר מתח מצוין, שפשוט נקרא בשקיקה.

 

החיים של אנה הופכים לסיוט כשהיא מתקשה מצד אחד להאמין למה שהיא חושבת שראתה, ומתקשה מצד שני להשלים עם העובדה שאיש אינו מאמין לה.

 

תחושת הצדק שמניעה אותה, אולי זכר לימיה כפסיכולוגית שסייעה לילדים, עלולה להביא עליה את סופה.

 

הדמות של אנה נוגעת ללב ומעוררת הזדהות כמעט מיד.

 

 הדמויות שמקיפות אותה מתוארות היטב, ביד אמן, עד שנדמה לקורא שהוא ממש יכול לדמיין כיצד ייראו בסרט.

 

והסיום, כמקובל בז'אנר- שוב, דרמטי ואקשני במידה רבה.

 

יופי של ספר!

בדוק גם

בואו נדבר על זה: SAFE עונה 1 במלואה

   חשוב וצריך קודם כל להדגיש:   שחקנים אמריקניים לא יודעים לחקות מבטא בריטי!   …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *