יום רביעי , אוגוסט 15 2018
Home / כללי / בואו נדבר על זה: פרא RAMPAGE
פרא, 12 באפריל בקולנוע, באדיבות Tulip Entertainment

בואו נדבר על זה: פרא RAMPAGE

   "פרא" הוא כנראה הסרט הדבילי ביותר שפופ טארטס ראה באחרונה.

 

וזה לכאורה בסדר.

 

יש מקום על המדף גם לסרטים דביליים.

 

אבל רק אם הם מקיימים כמה תנאים.

 

הראשון והחשוב מכולם- לא לקחת את עצמך ברצינות. אפשר שלפעמים הגיבור הראשי יהיה עגמומי, ושייתקל בקשיים ובאנשים מגעילים, אבל הטון הכללי חייב, פשוט חייב להיות קליל.

 

סרט דבילי שפופ טארטס מוכן לצפות בו הוא בדרך כלל סרט פופקורן עם פיצוצים, אקשן, רובוטים ו/או מפלצות. לכן רצוי שהאווירה הכללית בו תהיה "אנחנו יודעים שבא לכם לכבות את המוח וסתם להתבדר מול המסך, בואו תעשו את זה. אל תדאגו , אפילו הדמויות בסרט מבינות שהן בסרט".

 

ואם במפלצות ו/או רובוטים עסקינן- אז רצוי מאוד שהאפקטים המיוחדים יהיו ברמה. שהמפלצות ו/או הרובוטים ייראו אמינים למדי.

 

כל התנאים הללו לא מתקיימים ב"פרא".

 

מישהו החליט לעבד את משחק הווידאו הנושן לסרט קולנוע, על אף שרוב עיבודי משחקי הווידאו הקודמים לקולנוע נכשלו כישלון חרוץ.

 

אבל למה לתת לגיבור הסרט, בגילומו של "דה רוק", להיות דמות לכאורה עגולה, שלוקחת את עצמה ברצינות אדירה, נואמת על זכויות בעלי החיים באוזני כל מי שמוכן להאזין, ועל כמה שבני אדם הם יצורים מגעילים ובעלי החיים אומרים לך את האמת בפרצוף? למה?

 

ולמה היה צריך לעטוף את העלילה, שברור לכולם שהיא דבילית, בדמויות קודרות עם רקע עצוב, כמו המדענית שמסייעת לדה רוק במיגור המפלצות?

 

והכי חמור, אולי יותר מהכל- חוסר האמינות של המפלצות על המסך. אם את ג'ורג', הגורילה הלבקן שגדל למימדי ענק, עוד אפשר לקבל ואפילו להאמין לקיומו, התנין והזאב הענקיים פשוט נראים כמו פליטים ממשחקי מחשב עלובים, שאין כל קשר בינם לבין המציאות. 

 

בעידן שבו בכל סדרת טלוויזיה יש שפע של אפקטים אמינים, שנראים לגמרי טבעיים, קשה להאמין שבסרט שמיועד להיות שובר קופות קיצי לא הצליחו להשקיע בעיצוב המפלצות.

 

וזה אף חמור יותר, כשפופ טארטס מביא בחשבון, שצפה בסרט על מסך איימקס ובתלת מימד. איזה בזבוז!

 

רגעי ההומור בסרט מעטים, מעטים מדי.

 

האחראי העיקרי להם הוא ג'פרי דין מורגן, שנדמה כי מאז שהחל לגלם את "ניגן" ב"המתים המהלכים" הוא תקוע על הדמות הזאת, ומסרב לשחרר. הפעם הוא מגלם סוכן בסוכנות ממשלתית עלומה, שכמובן מתחיל את הסרט בהיותו יריב קשה של דה רוק, ולאחר מכן הופך לבן ברית.

 

העיר האמריקנית התורנית שנבחרת כזירת ההרס למפלצות היא שיקגו.

 

והיחידים שכנראה מבינים בדיוק מה מצופה מהם בסרט הם מלין אקרמן המצוינת , שמגלמת את המרשעת הראשית, והשחקן הפחות מוכר ג'ק לייסי, שמגלם את אחיה הלא יוצלח. והוא גם אוכל בשלב מסוים פופ טארט, אז הוא כבר בצד הנכון.

 

העלילה כמובן טיפשית ומלאת חורים, נדמה שהאיש שערך את הסרט לא היה בהכרה מלאה כשעשה זאת, אחרת קשה להבין איך במערכה האחרונה מדברים כל הזמן על "נוגדן שצריך להזריק לג'ורג'", אבל אז לא מראים לנו את רגע ההזרקה.

 

אבל, למרות כל הביקורת, זה לא סרט שפופ טארטס סבל בו. זה פשוט סרט שהוא בזבוז זמן, אבל אם נתקעתם, וממש אין לכם מה לעשות, ואין שום סרט אחר בנמצא- אפשר גם ללכת לצפות בו.

בדוק גם

בואו נדבר על זה: "שטח הפקר" מאת דיוויד באלדאצ'י

   אדון דיוויד באלדאצ'י יודע להחזיק כמה כדורים באוויר, וללהטט בהם ברמה די גבוהה, בסך …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *