יום שלישי , אוגוסט 21 2018
Home / כללי / הילדים מסמטת וילסדן
הילדים מסמטת וילסדן, מאת מונה גולבק ולי כהן

הילדים מסמטת וילסדן

בתחילת 1938 חלמה ליזה יורה, צעירה יהודייה מווינה, שיום אחד תהפוך לפסנתרנית. בחודש מרץ באותה השנה התנפצו חלומותיה, כשכוחות גרמניים השתלטו על אוסטריה, מולדתה. ליסה ביחד עם 10,000 ילדים הפכה לפליטה כשנשלחה לאנגליה לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הקינדרטרנספורט – משימה שנועדה להציל את הילדים מאימת הנאצים.

בתה מונה גולבאק והסופרת לי כהן מספרות את סיפורה בספר החדש שרואה אור בעברית בימים אלה: הילדים מסמטת וילסדיין. סיפורם של ילדי וילסדן ליין נפתח זמן קצר לאחר שהנאצים הפכו את אוסטריה למקום שבו היהודים נחשבו למנודים. אחר כך הוא עובר לאנגליה, שם התגוררה ליזה יורה בביתם של פליטים צעירים בווילסדן ליין. הסיפור עוקב אחרי המסע האמיץ של ליסה להגשים את חלומה של המוסיקה באחת מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה.

מונה גולבאק, הסופרת, מתארת ​​כיצד סיפרה את סיפורה של אמה: "היאחזי במוסיקה שלך. היא תהיה חברתך הטובה ביותר". המילים היקרות האלה ליוו את המסע שלי בחיים. הן המילים האחרונות שאמרה סבתי לאמי האהובה, ליזה, בתחנת הרכבת של וינה ב- 1938, כשמאות ילדים בוכים נפרדו לעד מהוריהם ועלו על הקינדרטרנספורט כדי להימלט מרדיפות הנאצים. אמי התחילה ללמד אותי את הפסנתר כשהייתי בת ארבע. היא סיפרה לי סיפורים על המסע ההוא מווינה של העולם הישן לבית היתומים המסתובב בנמל וילסדן בלונדון.

"הפכתי לפסנתרנית קונצרטים בגלל המילים והסיפורים האלה, ובגלל הקשר הנלהב של אמי למוסיקה. כל שיעור פסנתר איתה היה שיעור על החיים, על אהבה ועל אמונה" מספרת גולבאק.

לפני עשרים שנה, סוף סוף הצליחה אמי להראות לי את התמונה שסבתא נתנה לה ביום הגורלי ההוא בתחנת הרכבת. על גב כתב היד הרועד נכתב: "כדי שלא תשכחי את אמך…". הייתי כה המומה מן האהבה שסבתי הראתה בשליחת בתה משם. לאבד אותה לנצח כדי להציל אותה". גולבאק הרגישה שהיא חייבת לחלוק את הסיפור הזה עם העולם. "אני מקווה שכוחה וחייה של אמא שלי וכל האמת הנוראה של השואה, תהווה השראה לכולם".

 

ידיעות ספרים שאוהבים

כל יצירה מוזיקאלית מספרת סיפור:

הילדים מסמטת וילסדיין

מונה גולבק ולי כהן

הילדים מסמטת וילסדן

"היאחזי במוסיקה שלך. היא תהיה חברתך הטובה ביותר"

כך תמיד אמרה הפסנתרנית ליזה יורה לבתה מונה בזמן שיעורי הפסנתר שהעבירה לה.

ליזה ניצלה את שעות הקרבה כדי לספר למונה על שנות ילדותה בזמן מלחמת העולם השנייה, כפסנתרנית, ילדת פלא יהודיה בוינה של 1938.

ליזה ממשיכה לנגן גם כשהמורה האוסטרי אומר לה שלא יוכל עוד ללמד יהודים.

המוסיקה נשארת איתה גם כשהיא נשלחת ללונדון במסגרת ה"קינדרטרנספורט" – רכבות ששלחו ילדים למקום בטוח בזמן שבעריהם התעללו בריונים נאצים במשפחות יהודיות.

ליזה מנגנת בהתרסה גם בזמן ההפצצות על לונדון, כשהבניינים סביבה נפגעים וקורסים.

היא מנגנת במקביל לעבודה הקשה במפעל.

ליזה לא מפסיקה לנגן גם כשנדמה שהעולם סביבה מתמוטט בצלילים צורמים של מלחמה והרג.

 

בדוק גם

כתב חזית

לראשונה, רון בן ישי מוריד מסך על 50 שנות סיקור מלחמה, קרבות וחוויות אישיות כתב …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *