אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
עוד לפני שהמילים "אנתולוגיה", "מראה שחורה" ו"העתיד הקרוב והמאיים" הפכו לדבר שבשיגרה בטלוויזיה, היה זה אדם בשם רוד סרלינג שהמציא את הז'אנר ושכלל אותו לכדי אומנות לפני יותר מחמישים שנה.
"אזור הדמדומים" הייתה ונשארה המצפן האומנותי שלפיו כל יוצרי הסדרות האחרות הולכים, גם על אף שמאז השתכללו האפקטים החזותיים, והעתיד יכול להיראות אמיתי ומאיים הרבה יותר.
חפשו למשל את "המפלצות בדרך למייפל סטריט" או "בעיני המתבונן" כדי להבין למה פופ טארטס מתכוון.
נכון, היו רימייקים כושלים ל"אזור הדמדומים"- בקרוב כנראה יהיה עוד אחד- והיו ניסיונות חיקוי כמו "ריי ברדבורי מציג" ועוד, אבל דבר לא התקרב למקור.
עד שהגיעה "מראה שחורה", והראתה שאפשר לעשות את זה טוב, מבהיל, מטריד ומעורר מחשבה.
ואז החלו לחקות את "מראה שחורה", אבל זה כבר עניין אחר.
ראו להם כמה יוצרים כי טוב, ונזכרו שיש עדיין חומר ספרותי רב שלא עובד למסך, ושבהחלט יכול לשמש סדרת אנתולוגיה טובה.
הסופר הוא פיליפ ק. דיק, שכמה מיצירותיו עובדו לסרטים מצליחים ומצוינים כמו "בלייד ראנר", "זיכרון גורלי" ו"דוח מיוחד".
גם בטלוויזיה הוא זכה לכבוד עם "האיש במצודה הרמה", שבקרוב תשוב לעונתה השלישית.
אבל ישנה גם אסופת סיפורים קצרים של דיק, שלא עובדה לטלוויזיה, ועל הנייר מדובר ברעיון מצוין.
הבעיה היא בביצוע, גם כשגורמים רבי עניין ויצירתיות חוברים יחדיו, כולל בריאן קרנסטון הגדול, לא תמיד זה מבטיח הצלחה.
נראה כי אנשי הסדרה "חלומות חשמליים" החליטו להישאר צמודים מדי למקור הספרותי.
נכון, חלק מהסיפורים הועתקו לסביבה מודרנית, וחלק ממילא התרחשו בסביבה עתידנית.
אבל הבעיה היא בדרך שבה מספרים את הסיפור, ברעיונות שפיליפ ק. דיק מציג בצורה לירית, ללא נרטיב ברור וחוליות מקשרות שמגיעות בסדר הגיוני.
ואם אינכם מבינים למה פופ טארטס מתכוון, רק קחו לידיים את "האיש במצודה הרמה" ונסו לקרוא את הספר. אז כבר תבינו.
אז "חלומות חשמליים" נראית ומרגישה ככה.
כל פרק נמתח כאורך הגלות, ולא משום שהוא באמת ארוך אלא בעיקר משום שהוא איטי להחריד.
פרקים 1 ו-2 מסתיימים בפתאומיות, בקטע אומנותי כזה, אבל מאוד מעצבן לצופה.
פרק 3, עם טימותי ספול הנהדר, הוא הטוב מכולם מבין הארבעה שפופ טארטס צפה בהם, בעיקר בזכות הופעת השחקן הראשי, אבל גם כי העלילה בו היא הקוהרנטית ביותר.
ואז מגיע פרק 4 עם סטיב בושמי הגדול, והצופה פשוט לא מבין מה רוצים ממנו.
חבל.
אם תהיה עונה נוספת לסדרה, כדאי בהחלט לבדוק את התגובות ברשת שבהן התקבלה העונה הראשונה ברחבי העולם. הן לא שונות מפוסט הביקורת הזה. ואז לחשב מסלול מחדש.
