משהו מוזר קרה הפעם לפופ טארטס.
לרוב, כאשר מבקרי קולנוע באים בטענות לסרט מסוים, בעיקר כשמדובר בסרט ז'אנר- מדע בידיוני או פנטסיה או קומיקס- פופ טארטס נמצא שם כדי לרכך את הביקורת, להסביר לקוראיו שלדעתו הסרט סביר פלוס, מהנה, ואין לשפוט אותו בקריטריונים של קולנוע "רגיל".
ועכשיו, פופ טארטס מוצא עצמו שוב נגד רוב המבקרים, אפילו רוב מוחלט, אלא שהפעם הוא מגיע מהכיוון ההפוך.
המבקרים, בארצות הברית וגם בישראל, אינם מפסיקים להלל ולשבח את "אחרוני הג'דיי", חלקם אף טוענים שמדובר בסרט הטוב ביותר בסדרה אי פעם.
וכל מה שפופ טארטס יכול לומר הוא שכשיצא מההקרנה אמר לעצמו "אה" , ולא השתגע מסופרלטיבים.
הערה ראשונה: למרות השתדלות גדולה, הפוסט הזה עלול להכל קלקולונים, ולכן עדיף להשלים את קריאתו רק אם ראיתם את הסרט.
הערה שנייה: פופ טארטס נהנה מאוד, לא סבל בכלל, הוא לא סבר שזה סרט רע, הוא פשוט לא נסחף להתלהבות, כמו שקרה לו למשל ב"הכוח מתעורר" לפני שנתיים.
עכשיו לביקורת עצמה, כאמור תוך השתדלות שלא להיכנס יותר מדי לפרטי העלילה, לקלקולונים שבוודאי יטריפו את כולם.
קודם כל, אין ספק שהטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים" , וזה נכתב גם אחרי "הכוח מתעורר", מחזירה לנו הצופים את האמון במותג, אחרי פרקים 1-3 המגוחכים מסוף המילניום הקודם.
הרחקת ג'ורג' לוקאס ממעורבות בתסריט, הפקה ובימוי היא לא פחות מהצעד החשוב ביותר שנעשה בדרך ליצירת הסרטים הללו.
שנית, גם כשדיסני "בלע" את לוקאספילם, סביר להניח שרבים חששו מסרטים "נוחים" מדי וידידותיים מדי למשפחה, שייצאו תחת ידם.
ואין ספק , ש"הכוח מתעורר" ו"אחרוני הג'דיי" בהחלט יעוררו את הרצון לפתוח את הארנק ולרכוש מרצ'נדייז לילדים , ולילדים בנפשם, אבל הוכח שעדיין אפשר, גם תחת המטרייה של דיסני, לייצר סרטים שאינם מעליבים את הצופה, ונותרים נאמנים לקאנון ולרוח של הטרילוגיה המקורית.
שלישית- פופ טארטס לא בדיוק השתגע על העבודה של ריאן ג'ונסון בסרטו "לופר", גם אז אגב בניגוד למרבית המבקרים, כך שהוא לא רטט מהתרגשות כששמע שג'ונסון כותב ומביים את "אחרוני הג'דיי".
ולמה זה חשוב? כי רבות מהבעיות שב"אחרוני הג'דיי", לתחושת פופ טארטס, קשורות בעבודתו של ג'ונסון. לצד סצינות מרהיבות עין, עיצוב מקסים של יצורים חדשים וכוכבי לכת חדשים, ומחשבה עמוקה על סצינות קרב ובימוין הסוחף, הסרט עמוס בדיאלוגים שפשוט לא נשמעים טוב.
הניסיון של ריי להעביר את קיילו רן לצד האור, ולהוציא אותו מהצד האפל, הוא ניסיון צפוי ומתבקש, אבל הוא יכול היה להישמע פחות נדוש, עם במאי או תסריטאי מיומן יותר.
אם תרצו, ריי הייתה יכולה להיות פחות פתייה, מכפי שהיא מתגלה בחלק מסוים בסרט.
גם העבודה המשותפת של פין ורוז, כוכבת חדשה בסדרה, מלאה בקלישאות על עבדות, לא כל הנוצץ זהב וכו. ויש דרך להנגיש את הקלישאות הללו לצופה הביקורתי, בדרך שלא תעורר בו אי נוחות.
מי שזוכה כאן הפעם ליותר זמן מסך, הרבה יותר מבעבר, הוא פו דמרון, שהוצג בקצרה בסרט הקודם, וכעת הוא סוג של האן סולו למתקדמים. אוסקר אייזק המצוין מצליח כאן לייצר דמות טובה, עגולה, ומסקרנת, שהצופה רוצה שהכל יקרה כפי שהיא חשה שצריך לקרות.
גם BB8 ממשיך להצטיין בתור הדרואיד החדש בשכונה, ואפילו יש לו תאום מרושע בספינה של המסדר הראשון.
לזכות ג'ונסון, וקודמו ג'יי ג'יי אברמס, ייאמר, שהם הצליחו לעצב את דמויות הגיבורים החדשים בצורה מצוינת , שכמעט משכיחה את הגיבורים הוותיקים, שגם כאן נמצאים בעיקר כדי "להעביר את השרביט".
כשיש דמויות חדשות ביצירה אהובה, פעמים רבות אומר לעצמו הצופה: "אוף, הם הרבה פחות מוצלחים מהקודמים, אני רוצה לקבל יותר זמן מסך של הוותיקים".
כאן, גנרל ליה אורגנה מקבלת עוד פחות זמן מסך מ"הכוח מתעורר", האן כבר לא איתנו, צ'ואי ו-R2D2 הפכו לכמעט אתנחתא קומית, וגם חלקו של לוק סקייווקר מוגבל.
וזה לא מפריע, כי פין, פו, ובעיקר ריי פשוט מפותחים היטב כדמויות ונותנים עבודה נהדרת.
לגבי לוק- העלילה שלו כמובן דומה מאוד לשמועות הרבות שנקשרו בהתפתחות הדמות, ומנגד שונה מספיק כדי שנהיה מופתעים.
אבל העיקר הוא שמרק המיל, השחקן שחוזר לסאגה לראשונה מאז "שובו של הג'דיי" ב-1983 , מציג כאן דמות מבוגרת, כתובה ומשוחקת היטב, מלאת ניגודים וסתירות פנימיות, דמות הנמצאת בעימות תמידי עם עצמה ועם המיתוס שנקשר בשמה.
או אם תרצו- בזיקנתו הוא שחקן הרבה יותר טוב מאשר בצעירותו.
הצל"ש שוב מגיע לדייזי רידלי, שכל הבעה שלה כ"ריי" פשוט מעוררת רצון עז בהצלחתה ובניצחונה. אבל גם היא לפעמים נופלת למלכודת הטקסטים המעט טיפשיים שהושמו בפיה, בעיקר כאמור במאבק מול קיילו רן.
ומה שלום קיילו רן? הפעם המסכה החדשה שלו משחקת תפקיד משני הרבה יותר, והשחקן אדם דרייבר מצליח לייצר דמות "רעה" טובה מאוד.
ציון נוסף לשבח יינתן על הזרקת כמות נכבדה של הומור לסרט, הומור שמספיק כמעט לכל הדמויות, כולל לקיילו רן עצמו, ומאפשר אתנחתאות כיפיות וצחוק משחרר, כמו מעין הודאה בכך שגם כאשר הסרט לוקח את עצמו ברצינות, הוא עדיין בידור דימיוני להמונים.
עוד כמה הערות והארות על "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי":
1. במבחן היצור החדש והחמוד עומד ריאן ג'ונסון בהצלחה עם יצירת ה"פורג", מעין ציפור חלל משעשעת, שבעיקר אוהבת להציק לצ'ואי על סיפון ה"מילניום פלקון", ומשחררת מהקהל קריאות צחוק רבות, ורצון להשיג בובה שלהם בהקדם האפשרי.
2. אין ספק שג'ונסון הצליח כנראה לשכנע את ראשי לוקאספילם ודיסני להפוך את הקאנון הסטאר וורזי על ראשו, וכאן אי אפשר להרחיב יותר מדי כדי לא להרוס לצופים. דוגמה אחת בכל זאת שמכילה קלקולון: סנוק הוא המנהיג העליון, הגירסה המודרנית לקיסר הרשע מהטרילוגיה המקורית? נוציא אותו מהמשוואה מהר מהצפוי.
3. הבעיה עם סעיף 2 היא שפופ טארטס סירב להתרגש מהצעדים התסריטאיים הללו, ולא ראה בהם בחירות אמיצות או יוצאות דופן, כפי שמרבית המבקרים מתייחסים אליהן.
4. הסרט פשוט ארוך מדי. לא יעזור בית דין, קיצוץ של לפחות רבע שעה היה מיטיב עימו.
5. לעומת זאת סצינות שכן קוצצו השאירו אותנו עם "חור" תסריטאי מביך. למשל- מהרגע שהסתיים הקרב על ספינת הרעים בין ריי לקיילו רן, היא נעלמת לכמה דקות, ואז פתאום מגיחה על סיפון ה"מילניום פלקון", יחד עם צ'ואי. איך הגיעה לשם? מתי? תשובה נקבל כנראה עם המהדורה המורחבת כשהסרט יוצע למכירה.
6. לורה דרן מגלמת כאן גנרלית חדשה בשורות המורדים, ולמרות השיער הסגול והנחישות שבה היא אומרת את משפטיה ומקריבה את חייה למען המטרה, פופ טארטס פשוט לא נפל בשביה , או בקסמה.
7. לעומת זאת מעניין מאוד יהיה לראות כיצד יסבירו היוצרים את היעדרה של קארי פישר מהסרט הבא בעקבות מותה בחיים האמיתיים. דמותה ליה באופן מפתיע לא מתה בסרט הזה.
8. אחרי ששנים ארוכות הוא טען שלוק סקייווקר הרס לו את קריירת המשחק, נראה שמרק המיל השלים לגמרי עם הזיהוי המוחלט שלו עם אביר הג'דיי. אפשר להיות ציני ולומר שכסף טוב יספק לכל אחד תירוץ לחזור לתפקיד שעזב, אבל כשרואים את המיל על המסך יש תחושה שהוא מאוד מאוד נהנה לחזור לעלילה הפנטסטית.
9. על אף העובדה שריאן ג'ונסון הדגיש בראיונות שהעניק לפני חודשים רבים, שכותרת הסרט היא ביחיד, כלומר "הג'דיי האחרון", ויש לכך משמעות ברורה גם בסרט, המפיצים בישראל קראו לו עדיין "אחרוני הג'דיי". חבל.
10. גם הפתרון הכאילו חתרני לשאלת זהות הוריה של ריי הוצג כאן, לטעמו של פופ טארטס, בצורה מעט ילדותית ולא משכנעת.
11. הבנתם את חשיבות הסצינה האחרונה בסרט, של הילד העבד שמצליח לזמן את המטאטא בלי להזיז אותו? הבנתם את ההקשר להסבר הכאילו חתרני של לוק לריי לגבי "הכוח", וחשיבותו והיכולת של אבירי הג'דיי לזמן אותו? יופי. התרגשתם מזה? כי שוב, פופ טארטס לא ממש התרגש.
12. ועדיין- זהו אחלה סרט, מספק בידור מעולה, וכמובן מעורר חשק לפרק הבא. חשוב וכדאי להשקיע בכרטיס לאיימקס תלת מימד, כי הסרט בהחלט עושה שימוש מושכל וטוב בעודף המימדים וגודל המסך.
ספויילרים!
דווקא אני ממש לא מתחבר לדמות של ריי, שהכל פשוט עובד לה.
מגיעה מכלום ובסרט הקודם עמדה בקרב מול "הסית' החזק ביותר מאז דארתת' ויידר" ובסרט הזה, תוך חצי יום יכולה לנצח את לוק ושוב את קיילו, לשלוט בכוח ולהפוך לאיזון של קיילו שאומן מצעירות ע"י לוק ("הג'דיי החזק ביותר בהיסטוריה") וסנוק (המנהיג העליון) ואנחנו אמורים פשוט לקבל את זה כי יודה אומר "כל מה שיש לספרי הג'דיי להסביר כבר קיים בתוכה". נו באמת – איך אמורים להתחבר לדמות כזו?