יום רביעי , יולי 18 2018
Home / כללי / עשרים קצרים
עשרים קצרים 3# 2017

עשרים קצרים

עשרים סיפורים קצרים, אסופה שלישית, 2017 תשע"ז

במה לסיפור הקצר ע"ש עפרה אליגון

עורכת: עלמה כהן ורדי

 

אסופה שלישית של סיפורים קצרים מפרי עטם של  מיטב הסופרים בארץ ושל שלושה הזוכים בתחרות הסיפור הקצר ע"ש עפרה אליגון של מקור ראשון והוצאת כנרת-זמורה-דביר.

בשנתה השלישית של התחרות חברנו אל מוסף התרבות והספרות שבת של עיתון מקור ראשון מתוך רצון להגדיל את קהל כותבים והקוראים של הסיפורים הקצרים.

 

באסופה החדשה מתפרסמים סיפוריהם של: שלומית אברמסון, אליענה אלמוג, דב אלפון, אלמוג בֶּהַר, אדווה בולה, מיכל גוברין, אמיר גוטפרוינד, אופיר טושה גפלה, ניצן ויסמן, נורית זרחי, שמי זרחין, איריס לעאל, גיא עד,דרור משעני, דקלה קידר ויחזקאל רחמים

 

"אצלנו בבית לא היה חשוב מי אתה, אלא רק איך אתה מספר סיפור… אכן לא זכיתי באור מן ההפקר, הוא בא לי בירושה מאמי. אמי הכול יכולה, שנתנה לי לחיות בתחושה שהכול אפשרי… אני מרגישה יום־יום איך את, אמי, שכה אהבתי, מחייכת אלינו, רווה נחת מכך שבזכותך קמה במה נאה לאמנות הסיפור הקצר, שכה אהבת ושהיטבת כל כך ליצור בה. רציתי לספר לך, אמא, את שטיפחת כישרונות רבים, שבינתיים עידו גפן, זוכה המקום השני בשנת, 2015 היה בסדנת הכתיבה ב"המגירה" והוציא לאור את ספר הביכורים שלו "חוף הים של ירושלים", כשם הסיפור הזוכה, שיעד בירן, שזכה במקום השני בתחרות של 2016 עומד להוציא אצלנו לאור בקרוב את ספר סיפוריו הראשון, ושהאסופה של שנת 2015 ראתה אור השנה גם באיטליה."

תלמה אליגון-רוז מתוך ההקדמה לאסופה

 

"באנתולוגיה המכנסת יצירות של סופרים שונים מתקיימת בהכרח דינמיקה מפתיעה, לא מתוכננת, המתרחשת לאחר תהליך העריכה של הסיפורים והצבתם ברצף זה אחר זה, כשזנבו של סיפור קצר אחד נוגע בראשו של סיפור קצר אחר. ואני אוהבת את ההפתעה החופשית הזו שמתחוללת בין הסיפורים ומחפשת דווקא את הדבר השבור, הבלתי־מושלם, הפרוע והלא ידוע — את החומר הפורץ מן המסגרת. אני בוחרת לאנתולוגיות סיפורים עבריים מודרניים שנכתבו בריסון ובנדיבות המתחייבים מן הז'אנר, סיפורים עם תבונת-מבנה ורגישות לב. את האופן שבו סיפור אחד ישפיע על סיפור אחר, איני יכולה לחזות מראש… המרחב חסר המילים שבין סיפור לסיפור מותח את עצמו בסופו של דבר אל מחוץ לכריכת הספר."

עלמה כהן ורדי, מתוך הפתח-דבר

 

284 עמודים, 89 ₪

 

נימוקי השופטים לבחירה במקום הראשון – קפה  מאת אילנה רודשבסקי:

הזוכה בתחרות השנה הוא סיפור מושלם במבנהו על התעוררות של בניין דירות שלם המגלה בוקר אחד  מה שנדמה כגופת גבר צעיר על המדרגות. האם הוא מת? ישן? מחוסר הכרה? ביד בטוחה וזריזה מצטיירים לעינינו דרי הבית, כל אחד ופתרונו הוא לתעלומה שנחה על מפתנם, ולרגע הופכת לדבק מאחד ומלכד: השכנים העולים ויורדים אל מול הזר השרוע. זהו סיפור רווי ניגודים, המתאר באופן עז ומדויק "מקום" אף שאינו נוקב במיקום גיאוגרפי. האיפוק המרשים של תיאור הסיטואציה הטעונה מייצר חרדה שאינה שוככת. ה"הפי אנד" המיוחל לדרמת הבוקר החטופה מקבל, בסופו הפילוסופי של הסיפור, ממדים מיתיים, כשזיכרון האב פוגש בפרדוקס הדיכוטומיה הידוע, והטקסט כולו פושט את חזותו הפרוזאית וצולף בקורא לקרוא בו שוב.      

אילנה רודשבסקי, נשואה ואמא לשני בנים, אדריכלית, מתכננת אורבאנית ומרצה בבצלאל, מתגוררת בירושלים.

נימוקי השופטים לבחירה במקום השני  – חופשה זוגית מאת אביעד רוטשטיין:

בסיפור "חופשה זוגית" פרם אביעד רוטשטיין את חיי היומיום של נחום ואשתו, ואז שב וארג את האריג כמעט באותה דוגמא, אבל רק כמעט. לכאורה, "חופשה זוגית" הוא סיפור המתרחש ביום חמישי שקט ורגיל, וגיבוריו הם בני זוג שקטים ורגילים המתגוררים בבית שקט ורגיל; אבל למעשה זהו סיפור אימה על שתיקה זוגית שצוֹוחת בין חדרי הבית. את השתיקה ואת הצווחה ואת השלווה ואת האימה מוסר רוטשטיין בפרטי-פרטים מנומקים ומדויקים. השפה של המספֵּר נבנית בתשומת לב מרשימה, והמילים  המסודרות על הדף, כמו גם המרווחים הקצובים של השתיקות, מווסתים  את הטמפרטורה הסיפורית .

השופטים בחרו בסיפור של אביעד רוטשטיין בשל המתח האלגנטי שבין התיאור הקליני המפורש של התפרקות הנפש ובין הדימויים המעודנים שתומכים  בתיאור, ובשל בשל העבודה המוזיקלית, המבנית והרגשית שלו, שוודאי נעשתה במאמץ רב של הלב והאוזן והראש, אבל לא הותירה בטקסט ולו טיפת זיעה אחת.

אביעד רוטשטיין, נשוי ליוכבד, אב לחמישה. מתגורר בישוב מבוא-חורון. מהנדס רפואי בהכשרתו, מתכנת בעיסוקו, יוצר בחלומותיו. בוגר סדנת הכתיבה של בית-הספר "המגירה" בהנחיית מירי רוזובסקי.

נימוקי השופטים לבחירה במקום השלישי: ככה וככה מאת ריטה קוגן:

"ככה וככה" מציג את סוגיית הקליטה בישראל דרך עיניה של  נערה שעלתה  מרוסיה הישר אל חבורת "הבלתי מקובלים" בבית ספר תיכון בקריות. זהו סיפור מרגש, מעורר אמפתיה, בנוי היטב, הכתוב בשפה יומיומית אמינה שמשובצת בכמה הפלגות פיוטיות מרשימות.

הגיבורה, שדרך עיניה אנו למדים על המתרחש, מעצימה את הקונפליקט הכפול של גיל ההתבגרות ושל ההגירה. הסיפור מייצר הקבלה מדויקת ויעילה בין הקונפליקט של המהגר עם התרבות הישראלית ובין הקונפליקט שלו עם מרכז ופריפריה בתרבות הרוסית עצמה.  קוגן מעניקה לסיפור ההתבגרות-היקלטות שלה ממד נוסף באמצעות אזכור הסצנה של חנה העיוורת (בסיפורו המפורסם של י' שטיינברג), המשוטטת עם בתה המתה על זרועותיה בחצר ביתה, המתבררת לה פתאום כבית קברות. האזכור כופה לחזור ולקרוא את הסיפור בהלך רוח מדוכדך. ואולם – וזה עוד אחד ממאפייניו של הסיפור המרשים הזה – הדכדוך מרוכך, והגורל נראה חמור פחות, בזכותם של קטעים תיאוריים יפהפיים המשובצים בסיפור.

ריטה קוגן, ילידת סנט פטרבורג (1976), עלתה לארץ בשנת 1990. מהנדסת, משוררת ומתרגמת שירה. גרה בתל אביב. ספר שיריה הראשון "רישיון לשגיאות כתיב" ראה אור ב-2015. סיפוריה, שיריה ותרגומיה ראו אור בכתבי העת ובעיתונות יומית והיא משתתפת בפסטיבלי שירה עברית רבים. הסיפור "החטא השלישי" זיכה אותה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2016.

בדוק גם

מלכוד 67

מלכוד 67 / מיכה גודמן – לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים   מלכוד 67 …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *