יום שישי , מרץ 29 2024
it, זה, על פי סטיבן קינג

בואו נדבר על זה: "זה" IT

   נתחיל בסיפור אמיתי: חולון, אמצע שנות התשעים.

פופ טארטס ואחותו הגדולה יושבים וצופים בסרט, "הניצוץ" של סטנלי קובריק.

 

בשלב הזה בחייו פופ טארטס, שנמצא בגיל תיכון, כבר מכיר את יצירתו של סטיבן קינג, וקרא רבים מספריו.

 

הסרט "הניצוץ" מבוסס על אחד הספרים הנודעים של קינג, שאותם עדיין לא יצא לפופ טארטס לקרוא.

 

הסרט מתחיל, הנופים מדהימים והכל סבבה. לאט לאט ג'ק ניקולסון מתחיל להשתגע, אחותו של פופ טארטס זעה באי נוחות על הספה, פופ טארטס משחק אותה גיבור אבל נו, מה כבר יכול לקרות.

 

ואז מגיעה הסצינה באמבטיה, שבה ג'ק רואה אישה יפהפיה ומחבק ומנשק אותה, רק כדי לגלות שהפכה לאישה מבוגרת שהיא למעשה גופה מרקיבה.

 

האימה כה גדולה, עד שאחותו של פופ טארטס מחליטה לכבות את הטלוויזיה. ופופ טארטס אינו פוצה פה ומצפצף.

 

"הניצוץ" באמת היה אחד הסרטים המפחידים אי פעם, גם בשל הבימוי המהוקצע והמשחק, אבל גם בשל ההתפתחות האיטית ואף הגיונית של הרוע והאימה.

 

מאז לא נתקל פופ טארטס בסרט כה מפחיד, שלא לומר מבעית, עד שהגיעה הגירסה החדשה של "זה".

 

כמובן, אם טרם צפיתם בסרט, הפוסט הזה ינחית על ראשכם קלקולונים לרוב, ולכן עדיף לשוב אליו אחרי שתשלימו את הצפייה.

 

אבל לא נשחרר אתכם לפני שפופ טארטס ייתן את השורה התחתונה, כדי שתדעו אם ללכת לקולנוע אם לאו.

ובכן, הסרט מצוין, אבל מאוד מאוד מפחיד. מפחיד באמת, לא קשקושי צ'אקי ואנאבל ופרדי קרוגר. מפחיד על אמת, בהתאם לרוח הרומן עב הכרס שעליו הוא מבוסס.

 

מי שאוהב את יצירות קינג צריך ללכת לצפות.

מי שלא, אבל אוהב סרטי אימה, יופתע כאן מעוצמת האימה, כי מדובר ב"סרט אימה איכותי". אבל בסך הכל פופ טארטס נהנה מאוד, אך משוכנע גם שלא מדובר בסרט לקהל רחב.

 

ועכשיו נצלול לפרטים:

 

"זה" הוא סיפורה של חבורת ילדים בעיירה דימיונית במדינת מיין בשם דרי. בדרי משתולל כבר שנים רוע רצחני ולא הגיוני.

בנקודת הזמן שבה אנו מצטרפים לסיפור, מוטל בדרי עוצר מדי שבע בערב בשל גל רציחות של ילדים והיעלמויות של ילדים אחרים.

לא נעצרו חשודים, אבל המשטרה כמובן אינה חושדת בשום דבר לא טבעי.

 

אלא שהילדים שאנו מתוודעים אליהם חווים כל אחד על בשרו משהו לא הגיוני, ומבהיל במיוחד: הם פוגשים בפניווייז הליצן, ליצן עם בלונים אדומים ואף אדום, עם איפור על פניו אבל גם עם משהו מאוד מאוד מרושע בעיניים. ופניווייז פושט ולובש צורה- לכל ילד הוא מתגלה בדמות הדבר שהכי מפחיד את אותו הילד: אחד פוחד ממצורעים ומחלות, אחר ממפלצות, אחר מזומבים כרותי ראש.

 

וכך הילדים, שמכנים עצמם "מועדון המפסידנים" מחליטים להתאחד ולהילחם ברשע.

 

מנהיגם, ביל, חווה את הרוע היטב בביתו- אחיו הקטן ג'ורג'י נרצח בידי אותו גורם רע ואכזר. גופתו מעולם לא נמצאה, אבל הכיוון די ברור.

 

יחד הם מחליטים לצאת למאבק ברוע, שכל כך חסר צורה ומבהיל, עד שאין דרך אלא לכנות אותו פשוט "זה". אף שם לא יבטא פשוט את מידת האימה הנכונה.

 

ו"זה" מזהה היטב את התאגדות הילדים ומשיב מלחמה, כמו שרק הוא יודע לעשות.

 

מלבד האימה והרגעים הבאמת מבהילים, "זה" הוא גם סיפור על חבורת ילדים שמתאחדת בחופשת הקיץ מסיבה הגיונית לחלוטין- כולם סובלים מנחת זרועו של הביריון השכונתי, הנרי באוורס, וחבר מרעיו.

 

ולכל אחד מ"המפסידנים" יש גם בעיה כלשהי שמאפשרת להם להתלכד לחבורה אחת שבה כולם מנעימים את זמנם של חבריהם.

 

ביל לא רק איבד את אחיו, הוא גם מגמגם.

 

אדי קפסברק הוא ילד חולני עם משאף צמוד שאימו חוששת מכל גורם אפשרי שיגרום לבנה לחלות עוד יותר.

 

ריצ'י טוזייר הוא ילד עם פה גדול, גדול מדי, שלא יודע מתי לסתום אותו.

 

סטן יוריס היהודי לומד לבר המצווה וסובל מהקנטות על רקע דתו.

 

מייק הנלון הוא הילד השחור היחיד בעיירה, על כל המשתמע מכך.

 

בן הנסקום סובל מעודף משקל.

 

ובוורלי מארש, הילדה היחידה בחבורה, סובלת מאב מתעלל וממוניטין רע ושמועות שהופצו עליה.

 

וכאן כוחו הגדול של הסרט, מלבד האימה המתוארת בצורה כה משכנעת: דקות בודדות לתוך הסרט, ואנחנו לגמרי מאמינים שהילדים הם חבורה מגובשת של חבר'ה מהשכונה. הם מדברים כמו ילדים, מקללים הרבה כפי שילדים בני 12 מקללים, והכימיה ביניהם טבעית לחלוטין והעסק עובד נהדר.

 

יש כמובן גם התאהבות בילדה היפה, התאהבות של יותר מגורם אחד בחבורה, ויש רגעים ראשונים ומרומזים של מיניות מתעוררת, אבל בעיקר יש תחושה שכל אחד מהצופים היה שמח להצטרף לחבורה השמחה בישימון ("בארנס") ולשחק עם החבר'ה.

 

רק בלי לראות את הליצן בבקשה.

 

ועכשיו הגענו אל הליצן- השחקן שמגלם אותו הוא ביל סקארסגארד, והוא אינו צריך לחשוש מטייפקאסטינג, כי הופעתו בסרט עם איפור הליצן מוחקת כל שריד ל"לוק" האמיתי והטבעי שלו. סקארסגארד מצליח לגלם היטב את השניות שבפניווייז הליצן- מצד אחד ליצן עם בלונים , שמחה ורוח שטות. ומהצד השני מפלצת אכזרית ומפחידה שניזונה מהפחד של טרפה.

 

והוא מבהיל, מבהיל מאוד בתור המפלצת, וגם משכנע שהוא הרוע האולטימטיבי. הופעתו יעילה ביותר ובאמת מבעיתה. 

ופופ טארטס מודע לעובדה שהוא חוזר על ענייני הפחד כבר יותר מדי פעמים כאן, אבל אין מה לעשות- עד שתצפו, לא תבינו עד כמה הסרט הזה מפחיד.

 

אבל למרות הפחד, מדובר באחד העיבודים הטובים ביותר לקולנוע של ספר או חיבור מאת סטיבן קינג. כי ביצירת החבורה המגובשת של הילדים הצליחו היוצרים להעביר אל המסך את האווירה החברית , שנוצרה באמצעות מאות עמודי הספר, ושמהווה מרכיב חשוב כל כך בהבנת העלילה.

 

והאימה? הו, היא מתורגמת היטב למסך, בהחלט היטב. גם ברוח , גם בפיזיות.

 

יופי של סרט.

 

עוד כמה הערות והארות על "זה":

 

1.   יוצרי הסרט הירשו לעצמם לחרוג מהמקור הספרותי בכמה פרטים, שאינם מהותיים יותר מדי. כך למשל בספר גופתו של ג'ורג'י נמצאת רגעים לאחר רציחתו, בסרט הוא בחזקת נעדר. אביו של מייק מת בסרט, בספר הוא חי וקיים. ויש עוד כמה פרטים, ששונו אבל לא באופן מעצבן.

 

2.   למרות השבחים שחולק פופ טארטס לשחקנים הצעירים, הוא לא יכול שלא לציין את העובדה ששניים מהם אינם עושים, לטעמו, עבודה טובה במיוחד. השחקן שמגלם את ביל המגמגם אינו כריזמטי דיו כדי לשמש כמנהיג, וגם הגמגום מרגיש מלאכותי. והשחקן שמגלם את סטן יוריס אינו משכנע בשורות המעטות שמושמות בפיו.

 

3.   לעומת זאת פין וולפהארד, שמגלם את ריצ'י טוזייר, עושה עבודה מעולה, ומעביר למסך היטב את הדמות שכתב קינג. וולפהארד מוכר לנו מסדרת נטפליקס stranger things , שבה הוא מגלם את מנהיג חבורת הילדים, שבוודאי הושפעה עם יצירתה מילדי "זה".

 

4.   גם ג'ק דילן גרייזר, שמגלם את אדי החולני וההיפוכונדרי, הוא כישרון טבעי. בסוף החודש תעלה בסי בי אס סדרה קומית חדשה, שבה יככב לצד בובי מויניהאן , נראה איך הוא יתפקד שם.

 

5.   שימו לב לשחקנית הצעירה סופיה ליליס, שמגלמת את בוורלי. היא עוד תגיע רחוק.

 

6.   לצד החברות בין הילדים בולט גם ההומור שמפוזר במנות נדיבות בסרט, בין היתר כדי להקל במעט על מועקת האימה שפורצת מדי כמה דקות. הסרט באמת מצחיק ומבהיל, לפעמים גם בו זמנית.

 

7.   ביל סקארסגארד יגרוף שבחים רבים על גילומו את פניווייז הליצן. הוא אגב אחיו של אלכסנדר סקארסגארד, הלוא הוא הערפד אריק ב"דם אמיתי" ובעלה של ניקול קידמן ב"שקרים קטנים גדולים".

 

8.   ב-1990 הופקה בארה"ב מיני סדרה טלוויזיונית על בסיס "זה", שנחשבת עד היום למיתולוגית בקרב מעריצי קינג. השחקן טים קארי גילם בהצלחה גדולה את פניווייז הליצן, אבל אין ספק שהופעתו של סקארסגארד בסרט הנוכחי בהחלט עומדת בפני עצמה ומוסיפה מימד מזעזע נוסף לדמות.

 

9.   בהחלטה מודעת וחכמה התסריט בעצם חולק לשניים. הסרט שלפנינו מספר על המאבק של ילדי דרי ב"זה". אבל קוראי הספר זוכרים שבמקור הספרותי העלילה נעה בין הילדות לבגרות, כאשר כעבור 27 שנה הילדים חוזרים לדרי כבוגרים כדי להילחם שוב בזה. הצלחת הסרט "זה" כמובן תביא לכך שההמשכון הבלתי נמנע שלו יתרחש כעבור 27 שנה.

 

10.   במקור הספרותי הילדים חווים את חופשת הקיץ וזוועות זה בסוף שנות החמישים של המאה העשרים. בגירסה הקולנועית זה קורה בקיץ 1989 , מה שאומר שבהמשכון הם יהיו אנשים בוגרים בימינו אנו, סוף העשור השני של המאה העשרים ואחת.

 

11.   מי שקרא את הספר לא יתקשה לזהות חלק מהרמזים בנוגע לזהות של "זה" שפוזרו בסרט הזה, ומן הסתם יגיעו למיצוי בסרט הבא. כולל לגבי צורתה האמיתית של המפלצת, ודי לחכימא ברמיזא.

 

12.   מי עכשיו רוצה להזמין ליצן ליום ההולדת? ומי יקנה בלון אדום? חחח

 

13.   נסיים בהמלצה חמה- רכשו את הספר וקראו אותו. אלף עמודים אבל נקראים בנשימה עצורה, ואחרי שתקראו גם תבינו עד כמה הסרט מצטיין בהעתקת העלילה והאווירה ששורה על הספר למסך הקולנוע.

 

14.   ואל תשכחו- כולנו צפים פה. 

יש לבדוק גם

בואו נדבר על זה: אנשי הטלמרקטינג- הסדרה המלאה

"אנשי הטלמרקטינג" היא סדרה בת שלושה פרקים שמספרת סיפור בלתי ייאמן על תרמיות וקפיטליזם בארצות …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.