פֶּקַח

 

***זוכה פרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת תשע"ה***        

פֶּקַח

מאת יהודה ויזן

חדש בהוצאת "אחוזת בית" | עורך: סמי דואניאס

רומן הביכורים של המשורר והעורך יהודה ויזן הוא ספר פורץ דרך ויוצא דופן, מלא אהבה והערכה לתרבות העולמית ולמסורת הספרות העברית. הרומן מושפע מסגנון הכתיבה של ג'יימס ג'ויס ומודרניסטים אחרים והוא מלא בציטוטים, בקריצות ספרותיות ובאזכורים מיצירות מופת מודרניות ועתיקות, מספרי קודש, משירים עבריים ומתורגמים ועוד.

זהו סיפורו של פֶּקַח. צעיר תפרן עם תקוות גדולות להיות סופר. בית-דלותו השכור נמצא בבטלון עילית, עיר עם "תודעה אמנותית" שהיא לב-לבה התרבותי של מטרופולין הומה אדם. הוא מחכה לתשובה מהוצאת ספרים על כתב יד ששלח, ומעביר את ימיו בציפייה ובנדודים ממקום למקום: מהסופרמרקט השכונתי לבית קפה בוהמייני; מחנות של רשת ספרים למועדון אפלולי; מקיטון עלוב ועמוס פגרי מקקים למסדרונות בית חולים עירוני. פֶּקח נמנע ממגע עם אנשים ונרתע מכפות ידיים לחות, ממרקמי נייר, מריחות וממראות. הוא מסתחרר במחשבותיו ובערגתו לַחיים הרוחניים שמבטיחה העיר המבעבעת, בז לטיפשות שסביבו ולמופעיה השונים של הנאורוּת, ופוחד, פחד מוות, מן המוות. הוא חולם על "ספריית האלוהים", גן העדן שאליו נשלחים הסופרים העבריים, אך נשפט בבית דין של מטה, בהיכלות הצדק של בטלון, על חובות ארנונה ופיגורים בתשלומי דו"חות.

"פֶּקַח" הוא גם סיפור אהבה פשוט בין צעיר עירוני לקופאית סופרמרקט אתיופית ששמה זילזיל טיבס. אותה "אישה כושית צעירה" – כך במילותיו של פֶּקח – מגיעה לעבודה מדי בוקר על מעבורת שחוצה את נהר הסמבטיון, והמרחק הפיזי והמנטלי הרב בין עולמה הקרתני לעולמו האורבני הסוער של פֶּקח מלהיט את רוחו. בעיניו היא צאצאית לאותם יהודים אדמונים מיתולוגיים. מישהי מעולם אחר. טהור לגמרי. הוא הולך בעקבותיה לערב שירה, אוזר אומץ ומזמין אותה לסרט. הוא מחליט לצלוח את הנהר בעבורה, לפחות במחשבותיו, אך צולל במהרה למצולות תודעתו ולתהומות נפשו. במסע ההתפכחות של פֶּקח נשזרים זיכרונות מילדותו כבן למשפחה קרניבורית מהפריפריה שבראשה עומד אב-צייד, קבלן בניין מחוספס המבקש לחנוך את בנו וללמדו גבר מַהו.

 

גיבורה נוספת ברומן "פֶּקַח" היא הספרות העברית עצמה (והלשון העברית), שזוכה כאן למגוון מסחרר של מחוות – בדמות שילוב של ציטוטים מיצירות אחרות, פרפראזות והֶרְמזים ספרותיים בסיפורו של פקח – כמו גם לעין ביקורתית ואוהבת הבוחנת את יחסי הקִרבה והריחוק שבינה לבין המְספר. מן ההיבט האסתטי, "פֶּקַח" שואב השראה מזרם התודעה שעיצב ג'יימס ג'ויס ביצירותיו המאוחרות. מן ההיבט המבני, זהו רומן פיקרסקי נוסח וולטר ומנדלי מוכר ספרים.

*****

מתוך הספר:

פקח הביט סביב. תר בתקווה אחר אמצעיים כירורגיים. הספרייה לא הניחה לו. הרתיחה את דמו.

— הנסיך הקטן

— זן ואמנות אחזקת האופנוע

— כשניטשה בכה

— שירי יהודה עמיחי [המארז כולו]

— נשיונל ג'יאוגרפיק [מדף שלם של גיליונות בורקֵי וצהובֵי שדרה]

 

הספרייה היא העדות המרשיעה מכול. חשב פקח. ההוכחה הניצחת: שרלטן. טפיל אינטלקטואלי. הוא ובני מינו. חשב.

— אז איך אני יכול לעזור לך?

שאל דוקטור וייצנבאום בקולו העמוק. קול של אב ומאהב גם יחד.

 

*****

 

יהודה ויזן, יליד יהוד (1985), הוא משורר, מתרגם, עורך ומבקר שירה. הוא מייסד ועורך כתב העת וסדרת הספרים "דחק – לספרות טובה", והוציא עד כה שלושה ספרי שירה: "שירי יהודה" (הוצאת עכשיו, 2006), "מבוא לאסתטיקה קלה" (הוצאת פלונית, 2008) ו"פכורים" (הוצאת עכשיו/דחק, 2012). בין תרגומיו ניתן למנות את המחזות "רצח בקתדרלה" ו"סוויני אגוניסטס" לת.ס אליוט; את המחזה "פרשווטר" לווירג'יניה וולף; את ספרי הילדים של ג'יימס ג'ויס "החתול והשטן" ו"החתולים של קופנהגן"; את האסופה "'מילים, מילים, מילים" (מבחר מסות של אנשי ספרות על "המלט"); את הנובלה הגרפית הידועה "מאוס", על שני חלקיה, מאת ארט ספיגלמן; וכן תרגומי שירה רבים. ויזן שימש בעבר כעורכם של כתב העת "כתם" ועונתון "עכשיו". נשוי למיכל.

239 עמ' | 66 ש"ח