אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
דניאל סילבה הוא מבחינתי האיש ששולט בימים אלה ללא עוררין בשוק מותחני הריגול העכשויים.
העובדה שגיבורי הרומנים שלו הם סוכני המוסד, ובראשם הסוכן עז הנפש בעל העיניים הירוקות גבריאל אלון, היא הדובדבן שעל הקצפת.
אבל סילבה הוא יהודי אמריקני, הוא איננו ישראלי, וההערצה הכמעט עיוורת שהוא חש למוסד מונעת מספריו להיות אמיתיים במובן שכולם כל כך גיבורים ותמימים אצלו, כמעט חפים לגמרי ממניעים אישיים.
רק ישראלי שחי כאן, כמו רוני דונביץ', יכול כנראה לכתוב בנשימה אחת על ראש אגף במוסד שמנהל מאבק פוליטי מול ראש המוסד המתחכם והמתוחכם, במקביל למאבק שהוא מנהל נגד הטרוריסטים.
והמימד הזה, מסתבר, חסר לי מאוד בספריו של דניאל סילבה.
"עמוק מבפנים" הוא השלישי בספרים של דונביץ' המתארים את עלילות אלכס ברטל, סוכן מוסדאמיץ, שמרבה להציל את מדינת ישראל מקטסטרופות שונות.
את הספרים הקודמים, "נרדף" ו"לכודים", לא קראתי, כך שבביקורת הזו אני מעריך את הספר בפני עצמו, ולא מתייחס ( כי איני יכול ) להשוואת מעללי ברטל כאן למעלליו הקודמים.
כמצופה מהז'אנר נקודת המוצא של העלילה שונה בתכלית השינוי מהנקודה הסופית. הפעם אנו מתחברים היישר לחדר המבצעים של המוסד, ולשיחה בהולה שמנהל אלכס עם בת טיפוחיו, הסוכנת גליה, שמנסה להימלט מטורקיה לאחר שהיא וחברי החולייה שלה חיסלו גנרל איראני בכיר על אדמת הידידה שהפכה לאויבת.
התחושה שאנחנו מתחילים את הספר כאילו נכנסנו לקולנוע "באמצע הסרט" מקנה לקריאת העמודים הראשונים בהילות , ומכניסה את הקורא היישר לקצב .
בראיון לרן בן נון שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בחודש שעבר, סיפר דונביץ' כי שינה את תחילת ספרו ומיקם את תחילת העלילה בטורקיה בעקבות הידרדרות היחסים בין ישראל לטורקים בחודשים האחרונים.
אין ספק, אנקרה ואסטנבול יככבו בספרי הריגול שעוד ייצאו על הסכסוך באזורנו בשנים הקרובות.
אבל אלכס שלנו לא נשאר בחדר המבצעים של המוסד. הוא מוזעק על ראש המוסד לצאת בבהילות לגרמניה כדי לסייע בהצלת אחד הנכסים הסודיים ביותר של המוסד: "טבעת הניבלונגים", רשת של סוכנים זרים על אדמת אירופה המסייעים למוסד מחוץ למסגרת הרשמית. הם אינם שייכים פורמלית למצבת הסוכנים, תקציבם מגיע מבחוץ, וכדי לשמור על הסודיות המקודשת הם גם אינם מכירים האחד את השני.
החולייה היחידה שמקשרת ביניהם הוא יוסטוס ארליכמן, גרמני בגיל המעבר, שמתקשר ישירות עם ראש המוסד, ועכשיו נדרש להיפגש עם ברטל כדי להבין מי מטווח את הטבעת.
הרעיון המבריק של "הטבעת" מספק כמובן לעלילה רבות מהתפניות, רובן מדממות, שמגיעות ככל שהקריאה מתקדמת. אם אף חבר מהטבעת אינו מכיר את השני, כיצד יידע אלכס להפריד ביניהם, כיצד יבין מי בוגד ומי נאמן למדינת ישראל?
ההיעלמות המוקדמת במהלך העלילה של יוסטוס, והחיסול המהיר והשיטתי של חברים בטבעת ברחבי אירופה מביא את אלכס לצאת למסע ארוך, רווי טיסות מעייפות ופגישות עם סוכני מוסד המוצבים בחו"ל, כדי לזהות את מקור האיום.
והמקור כמובן אינו יכול להיות מקור יחיד.
כדי שלא אקלקל את חוויית הקריאה למי שבמקרה קורא רשימה זו מבלי שהשלים את קריאת הספר אוסיף רק זאת: העלילה הולכת ומסתבכת, והמניעים האפלים של "הרעים" מכילים בתוכם גזענות קיצונית לצד תאוות בצע, והכל הכל נחשף על ידי אלכס ברטל האחד והיחיד, בסיועם של כמה אנשים אמיצים ושוחרי טוב.
תפניות ו"טוויסטים" קיימים למכביר, חלקם ניתנים לחיזוי מראש על ידי קורא אינטליגנט, אבל כולם מהנים ומוסיפים לתחושת המתח והדחיפות.
הקריאה קולחת ומהנה, והצורך , לפחות שלי, לדעת מה מתכנן דונביץ' לגיבורו בשלב הבא בהחלט גדול.
"עמוק מבפנים"- מומלץ בחום.
