יום שבת , ספטמבר 23 2017
Home / כללי / ביקורת: "שאטר איילנד"

ביקורת: "שאטר איילנד"

   לקחתי נשימה, "ישנתי" על זה שני לילות, ועדיין לא החלטתי האם "שאטר איילנד" הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, או אחד המפוספסים שבהם.

 דבר אחד ברור- לא שנאתי את הסרט, כפי שחשו רבים מהאנשים שנכחו בהקרנה, שבה הייתי.

 

אבל משהו לא התחבר לי. משהו לא עבד, אפילו שמדובר בסרט של  מרטין סקורסזי הגדול.

 

——————שימו לב— אני אהלך על ביצים בפוסט הזה אבל ייתכנו ספוילרים. המשך הקריאה על אחריותכם !!!!———————–

 

   השנה היא 1954 . צמד מרשלים אמריקניים, טדי דניאלס ( ליאונרדו דיקפריו – טוב מאוד) וצ'אק אול  ( מארק רופאלו- שחקן משנה שאינו מורגש יתר על המידה ) מגיעים לאי שאטר, לבצע חקירה בבית הכלא לפושעים לא שפויים שמאכלס את האי המאיים.

 

הם מחפשים אחר רייצ'ל סולאנדו, אסירה שנעלמה לילה אחד מתאה הנעול והמאובטח. היא רצחה את שלושת ילדיה ונחשבת מסוכנת מאוד, בעיקר כיוון שמעולם לא השלימה עם העובדה שהילדים מתים.

 

דניאלס ושותפו מתחילים לנהל חקירה ומגלים שכל העולם פועל נגדם, בצורה חמורה יותר אפילו מאנשי הכדורסל הישראלי שלא משתפים פעולה עם רשות המיסים בפרשת מוני פנאן.

 

מנהל המתקן, דוקטור קואולי ( בגילומו של בן קינגסלי המצויין כתמיד ), מסביר פניו לחוקרים אבל מסרב לרבות מדרישותיהם.  לצידו פועל הפסיכולוג דוקטור ניירינג ( מקס פון סידוב הותיק ) , שמסתמן כדמות חידתית במיוחד.

 

במקביל מגלים הצופים עוד ועוד פרטים על דניאלס. הוא סובל מסיוטים, כשהוא ער וכשהוא ישן, על תקופת שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה, במיוחד על המחזות שנגלו לעיניו בעת שהשתתף בשחרור מחנה הריכוז דכאו. רעייתו האהובה דולורס ( מישל ויליאמס ) מתה בשריפה , ודניאלס משוכנע שהאיש שהצית את האש, אנדרו ליידיס, מוחזק בהסתר באי.

הוא חש, שיש ביכולתו לחשוף קנוניית ענק של ביצוע ניסויים בבני אדם בתוך בית החולים.

 

אבל גם דניאלס הוא לא בדיוק מי שאנחנו חושבים שהוא, וככל ששהותו במתקן המאיים מתארכת מתגלות עוד ועוד פיסות מידע , שמעמידות את חקירתו באור אחר לגמרי. ודי לחכימא ברמיזא.

 

מה שבודאי לא מסייע לחוקרים, אבל בהחלט מסייע ליצירת האווירה הקולנועית הקודרת, היא העובדה שבעת שהותם של המרשלים באי פוקדת אותו סופה עזה, המטלטלת פיזית את מבני האבן המרכיבים את בית החולים, ואת האי המיוער כולו.

 

אז מהו פסק הדין של פופ טארטס ? הסרט מצולם לעילא ולעילא, הפסקול מדהים, השחקנים טובים ( אפילו דיקפריו ) והסיפור מעניין. גם דרך הצגת החלומות וההזיות מעניינת ויזואלית ותוכנית.

 

אבל משהו לא עובד, גם אחרי שנחשף הטוויסט הגדול . גם אם לא ידעתי להצביע על הטוויסט המתקרב, ברגע שהוא הגיע- לא הייתי מופתע. יש תחושה שכבר היינו בסרט הזה, גם אם במקרים קודמים הביצוע הקולנועי לא היה בידי פיגורות חשובות ומוצלחות כמו הפעם.

 

אבל, וזה אבל גדול, כבר עברו יומיים, ופופ טארטס עוד חושב על הסרט, ומשחזר לאחור חלק מהאירועים שנראו תמוהים בצפייה ראשונה, אבל מובנים יותר ככל שהופכים בהם. וזו נקודה חשובה ביותר לזכות היצירה הזו.

 

"שאטר איילנד" לא יקנה לסקורסזי תהילת עולם, אבל בהחלט לא יהיה נקודה שחורה ברזומה שלו.

 

ללכת. ואחרי זה לחשוב על מה שראיתם.

 

עוד כמה הערות והארות על "שאטר איילנד":

  1. אינני מחובבי דיקפריו, אבל הוא בהחלט משחק כאן היטב. גם החלטתו לבחור בתסריטים מאתגרים ( השתולים, חלון פנורמי, שאטר איילנד ) ולא לככב בסרטים "קלים לצפייה" היא החלטה מעוררת הערכה, במיוחד כשמדובר בכוכב על הוליוודי.
  2. עם כל הפרגון לצילום הקודר והיפה, אי אפשר להתעלם מהכישלון בעריכת סצינת הפתיחה. שני המרשלים עומדים על ספינה בלב ים, אבל הים נראה כל כך מלאכותי, עד שאין מנוס מלקבוע כי הייתה כאן התרשלות.
  3. הפסקול. וואו. כשהספינה מתקרבת לאי המאיים, נשמע רעש דומה לצופר הספינה. אבל רק לאחר כמה שניות מבינים שמדובר בנגינת קונטרה בס מאיימת במיוחד. הפסקול נוכח/ נפקד בסרט וזהו סוד כוחו- לעיתים עוברות דקות ארוכות ללא מוסיקת רקע, ולפתע בום ! שוב הקונטרה בס.
  4. מדובר במותחן פסיכולוגי, אבל גם במותחן אימה. אין זהו סרט לבעלי לב חלש. אבל לא לטעות- זהו אינו מוצר מסגנון "הסיוט מרחוב אלם". שני הכותרים בכלל לא שייכים לאותו סוג של אמנות.
  5. "שאטר איילנד" מבוסס על רומן של דניס ליהיין, מחברם של הספרים שהפכו לסרטים "מיסטיק ריבר" ו"נעלמה לאחרונה". בעברו גם כתיבת שלושה פרקים בסדרת המופת של HBO  "הסמויה".
  6. לא טעיתם. סגן הסוהר הראשי מקפירסון הוא אכן אחיו של דרו קארי מ"המופע של דרו קארי".
  7. אמילי מורטימר, המגלמת את רייצ'ל סולאנדו, היא שחקנית בריטית מצליחה. בין היתר הופיעה בתפקיד אורח משעשע בסיום העונה הראשונה של "רוק 30  ".

בדוק גם

וידאו: ריאיון עם כוכבי FULLER HOUSE

העונה השלישית של FULLER HOUSE, סדרת ההמשך ל"צער גידול בנות", זמינה מאתמול למנויי נטפליקס. הנה …

No comments

  1. ברווז גומי

    סוג של ספוילר:
    הסצנה הכביכול מרושלת בפתיחה מוסברת בעזרת הטוויסט.

  2. אפי טריגר

    נכון

  3. גבריאל

    ביקורת טובה F E.

    כמה הערות:
    -על המוזיקה אחראי בובי רוברטסון מהלהקה המוערכת "THE BAND"
    הבחירה במוזיקאי רוק להלחנת סרטים מייצרת בדרך כלל יציאה מהמוסכמות המקובלות בז'אנר של סרטי מתח-כנורות, צ'לו וכולי-אכן פסקול מעניין.
    -לגבי דיקפריו-הוא אכן משחק טוב-אבל מה שצורם לי זה שהוא זכה לשחק בכמה סרטים של סקורסזה משל היה דה נירו- והוא אפילו לא קרוב לזה.
    -הבעיה המרכזית בסרט היא התסריט-נכון, הטוויסט בסיום פותר חלק מהחורים בעלילה- ובכל זאת נשארו יותר מידי קצוות- למשל (ספוילר!!!) האם עלינו להאמין שמי שהורג את אשתו אחרי שהרגה את שלושת ילדיו ישלח למתקן קיצוני? וזאת רק דוגמא אחת

    סך הכל סרט נחמד-אם במאי פחות מיומן ממרטי היה מביים אותו, הסרט היה מועמד
    לפרס פטל הזהב של השנה הבאה על הסרט הרע של השנה.

  4. בקשר להערה על הים המלאכותי, לפי דעתי זה נעשה בכוונה. כשתיזכר לאחר סיום הסרט בסצינה הזאת, תבין שהים פשוט לא אמיתי ולא אמור להיות, אותו "מרשל" לא יצא מהאי ולא חזר אליו. הכל היה בראשו…

  5. אפי טריגר

    בדיוק. לא רציתי להרוס למי שלא הבין

  6. גם היה קטע שהמאושפזת ביקשה כוס מים, וכשהיא שתתה הכוס לא נכחה שם…או שזה במכוון או שזאת פאשלה ממש מטומטמת…

  7. כן כן.. הקטע של הכוס היה מוזר. היא לגמה מהכוס והניחה אותה ריקה על השולחן. אבל במבט שני, הכוס נותרה מלאה.
    ומי יסביר לי מה היה הפלסטר על מצחו של הקרפיון ומה הייתה הצלקת שצצה לאחר הסרת הפלסטר? לי הייתה הרגשה מוזרה שקרפיון כבר עבר את הלובוטומיה לפני תחילת הסרט, אלא שהצלחת הטיפול לא עברה בשלום ולכן הוא נחקר שוב ושוב ו"חזר לסורו"… סרט שמותיר כל כך הרבה שאלות לא פתורות לעמך ישראל אינו נראה בעיניי הצלחה גדלה במיוחד..

  8. גבריאל, הרעיון מאחורי ה"חור" שלך שישלחו אותך לכזה מקום אם תרצח את אשתך ולא תשלים עם העובדה הזאת ותמציא לעצמך סיפור בדיוני שאתה מרשל פדרלי ואתה חושב שאתה הולך לחשוף קונספירציה אז כן ישלחו אותך לאי של משוגעים וינסו להחזיר אותך למיטבך…
    אך באותה נשימה אני חייב לציין כמי שראה את פרויקט לזרוס שהעלילה מחוררת מבחינת אמינות ונותנת לצופה (או כנראה רק לי) הרגשה שזה לא חד משמעי הסיפור הזה ושכן יש כאן סוג כלשהו של אי החלטיות לגבי מה שהבמאי רוצה להעביר עד עכשיו ההרגשה שיש בי איננה חד משמעית שהוא איננו סוכן…
    סקורסזה.. לטיפולך.. 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *