יום שבת , נובמבר 25 2017
Home / כללי / ביקורת: הבנק

ביקורת: הבנק

אין לי שום בעיה עם מותחנים שגרתיים, שום בעיה. בתנאי שהם עשויים היטב, כמובן. הנה, בשבוע שעבר התיישבתי לי בחוסר מעש וצפיתי במותחן שגרתי להחריד באחד מערוצי הסרטים של יס. אבל הוא היה עשוי טוב, אז נתתי לו צ'אנס , וחצי שעה אחרי סיומו הוא כבר נמחק לי מהראש.

הבעיה שלי מתחילה כשמותחן שגרתי עשוי רע, וכזה הוא "הבנק" ( "דה אינטרנשיונל" במקור ) , הסרט החדש בכיכובו של קלייב אואן.

הטריילר הלא מסעיר לסרט לא הרתיע אותי: קלייב אואן הוא שחקן שבדרך כלל מקיים , גם אם הסרטים נשכחים מהר ( למשל "לירות כדי להרוג" הדבילי אך המבדר בהחלט ) והעלילה על בנק בינלאומי שממן טרור יכולה להתפתח למחוזות אינטליגנטיים,  גם אם לא סופר מקוריים.

אבל אז הגיע הסרט עצמו. רצף מביך של קלישאות נבובות, משחק לא משכנע, פסקול שנועד ליצור תחושת מתח ולחץ אבל בעיקר מגביר את העצבים והיעדר תחכום מינימאלי בתסריט. כי באמת, כמה אפשר לראות שוב את הסוכן החשאי ( הפעם איש אינטרפול ) העשוי ללא חת, חדור תחושת השליחות, שנלחם לבדו בתחנות רוח טרוריסטיות, ללא גיבוי מהממונים עליו? כמה אפשר? וכדי להוסיף לקלישאה הנבובה, הוא כמעט מאבד את רוח הקרב כשאדם מת בידיו, ואינו מוצא זמן להתקלח/ להתגלח/ להחליף בגדים לאורך כל הסרט.

מילא הקלישאות, אבל לפחות שיהיה אקשן. הסרט מ-ש-ע-מ-ם. מאוד. לדוגמה: נעמי ווטס, המשחקת תובעת מחוזית במנהטן שמסייעת לאואן, מנסה לשכנע אלמנה טרייה להעיד נגד הבנק המאיים. היא שולחת לה הודעה בבלקברי: "אפשר להיפגש?" האשה עונה "לא". ווטס לא מוותרת, וממשיכה לסמס. וואו, איזה מתח. רק היה חסר שהיא תסמס לה "ערה?" , "רוצה לקפוץ?" וכאילו כדי להגביר את המתח בסצינת הסימוסים הזו, המצלמה מתמקדת בפניה המתוחות של ווטס, כשהיא מחכה לתשובות הטקסטואליות, ופסנתר טורדני מנגן את אותו צליל גבוה במהירות מעצבנת ברקע. שיואו, איזה מתח, איזה לחץ.

גם סצינת האקשן היחידה כמעט בסרט נעדרת כל היגיון תסריטאי ( או הנדסאי ), על אף שהיא לפחות די מבדרת. אואן מנסה להגן על עד פוטנציאלי מכנופיית מתנקשים שנשלחת לחסלו, והכל קורה באמצע יום עבודה, במוזיאון גוגנהיים במנהטן.

התוצאה היא סשן ארוך של פיצוצים ושבירת זכוכיות ומסכים דקים. חבל רק שאין כל היגיון בזה שבנק , שמנסה לשמור בסוד על מעורבותו בטרור, מבצע חיסול פומבי שכזה.

ולעלילה המרכזית- זה נחמד מאוד שבנק בין-לאומי מעורב בעסקי טרור. אבל אף אחד לא מסביר לנו למה הוא עושה את זה, ממה הוא מרויח ומדוע כולם יודעים שזה קורה ואף אחד ( חוץ מקלייב אואן המסכן ) לא מנסה לעצור את זה.

כשהסרט מסתיים, הוא מסתיים באיבחת סכין, בלי שום קתרזיס וללא כל פתרון.

בקיצור- סרט באמת רע. לא מתאים, קלייב.

עוד מחשבות ותהיות על "הבנק":

  1. הבמאי של הסרט יצר לפני עשור את "ראן לולה ראן" שהתקבל באהדה רבה בעולם ובעיקר באירופה. שמץ מהחיוניות שהייתה בסרט ההוא לא נדבק ב"הבנק".
  2. אין הרבה מה לומר על הופעתה של נעמי ווטס, מלבד העובדה שדמותה די מיותרת. את רוב הופעתה היא מבלה בויכוחים עם הבוס הבלתי מתחשב שלה.
  3. ויש עוד פחות מה לומר על השחקן המוערך ארמין מולר שטאל, שמגלם כאן את הזרוע הביצועית של בנק הטרור. גיבוב הקלישאות האקזיסטנציאליסטיות שיוצא לו מהפה לקראת הסוף גרם לי לפרוץ בצחוק משחרר באולם החשוך.
  4. הסרט צולם עוד לפני המשבר הכלכלי הגלובאלי, אבל משהוא יוצא לאקרנים לאחר המשבר, בודאי יהיה מי שינסה לקשור בין הטינה שאנו חשים כלפי הבנקאים שלנו לטינה המופגנת כלפי הבנק המבהיל שבסרט.
  5. יכול להיות שגם מפיצי הסרט בארץ הבינו שאין פה כל כך עם מה לעבוד? כשלושה חודשים אחרי הקרנת הבכורה לעיתונאים, הסרט טרם הופץ ברחבי הארץ, וכיום ניתן לצפות בו רק בסינמטק ירושלים. אפילו הטייטל הלכאורה איכותי שהוצמד להזמנה, "סרט הפתיחה של פסטיבל ברלין", לא יסייע כאן.

הנה הטריילר לסרט הזה

בדוק גם

וידאו: חוגגים לששון גבאי

חוגגים 70 לששון גבאי יום שישי, 24.11, החל מ-19:00 השחקן האהוב ששון גבאי, זוכה שלושה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *